גיליון 2: גוף

ברוכות הבאים לגיליון השני של הפמיניסט.ית!


הגיליון הקודם שלנו עסק בפוליטיקה, בתת הייצוג של נשים כנבחרות ציבור, ובחשיבות ובהשפעה האפשרית שיש לייצוג הוגן של כל קבוצות האוכלוסייה. לא היינו צריכות ללכת רחוק כדי למצוא דוגמא עכשווית וחד משמעית להשפעה החיובית של ייצוג הוגן: במוסף שלנו הזכרנו את שינוי החקיקה בנוגע להפלות שהתרחש לאחרונה במדינת קווינסלנד שבאוסטרליה, שינוי אשר משפיע ישירות על חייהן, עתידן ובריאותן של מיליוני נשים.

כשזה נוגע לנשים, האמירה ״האישי הוא הפוליטי״ מתחדדת עוד יותר. עבור נשים, פעמים רבות הפוליטי נוגע בתחום הכי אישי שאפשר לחשוב עליו: הגוף. גוף האישה נתפס מאז ומתמיד בדואליות. מצד אחד, הגוף הוא מקור לבושה, להסתרה, ובמקרים רבים גם לדיסאינפורמציה. מצד שני, מדברים עליו בספירה הציבורית: על התפקידים שהוא ממלא, על התפקידים שהוא צריך למלא, או שאסור עליו למלא. למעשה, גוף האישה זוכה להתייחסות רבה ומגוונת באופנים ובתפוצה שאינה משתווה לדיון באף גוף אחר.

בכל מה שנוגע לגוף הנשי, החברה האנושית (הפטריארכלית) תמיד ניסתה לשלוט בו במגוון צורות ודרכים, להפוך אותו לשדה קרב, לעיקרון, לכלי נשק, לאמצעי דיכוי או לאמירה. בגיליון הנוכחי אנחנו רוצות להראות חלק (קטן מאוד) מהקרבות שמתחוללים על הגוף שלנו.

Barbara Kruger, Untitled (Your Body is a Battlerground), 1989

הדוגמא הבולטת ביותר לקרב המתרחש על גוף האישה הוא השיח שמתרחש כבר שנים רבות ברחבי העולם בסוגיית ההפלות.

זהו דיון מורכב והוא משתנה ממדינה למדינה (הנה מפה אינטראקטיבית שמלמדת על המגמות השונות בעולם). ההגבלות והנימוקים להגבלות האלה נעים סביב תפיסות הגורסות שלעובר זכויות שוות לאלו של האישה הנושאת אותו (כמו במקרה של אירלנד), ערכים דתיים-מוסריים (כמו בארגנטינה ובפולין) ואף סביב זכות הגבר לאבהות (גם אם ההיריון התרחש בעקבות אונס), כמו בארה״ב.

זכויות רבייה, השייכות לתחום זכויות האדם, הוגדרו על ידי ארגון הבריאות העולמי כ:

Reproductive rights rest on the recognition of the basic right of all couples and individuals to decide freely and responsibly the number, spacing and timing of their children and to have the information and means to do so, and the right to attain the highest standard of sexual and reproductive health. They also include the right of all to make decisions concerning reproduction free of discrimination, coercion and violence

 

בוועידות בינלאומיות לזכויות אדם, כמו גם בהצהרות של ארגונים כמו האו״ם ואמנסטי, מוגדרות זכויות רבייה כזכויות אדם בסיסיות הנוגעות במיוחד לשליטה, חופש החלטה ושוויון בין המינים. 

הדיון בסוגיית הזכויות, בין אם אלה זכויות העובר או זכויות הגבר, בא תמיד על חשבון הדיון – והפרקטיקה – הקשורה בזכות האישה לאוטונומיה על גופה. יתרה מזאת, החברה (וכפועל יוצא – המדינה) לא מסתפקת רק בתירוצים של הגנה, לכאורה, על זכויות של קבוצות אחרות בבואה להגן על הגבלות של זכויות רבייה. ככל שהדבר יתאפשר לבעלי הכוח והשררה, הם ימשיכו לאכוף ולהגביר את הבעלות הפטריארכלית על גוף האישה במגוון דרכים. כך, למשל, המדינה (שמורכבת מגופי ממשל שונים ומנושאי משרות שרובם המוחלט הם גברים) לא מהססת להגביל גישה לאמצעי מניעה ומאפשרת (באמצעות חקיקה או העלמת עין) לחברות ביטוח וגופים אחרים לסרב לספק אמצעי מניעה על בסיס של אמונה דתית או ״מוסר״.

פוסטר מ-1992 של גרילה גירלז. גרילה גירלז היא קבוצה של אמניות פמניסטיות אנונימיות המבקשות להלחם בסקסיזם וגזענות.

דוגמא אחרת ומחרידה לשליטה הפטריארכלית האלימה על גוף האישה היא מילת נשים (כריתה של חלק מאיבר המין החיצוני. לעיתים, ההליך כולל גם פגיעה או הצרה של חלקים פנימיים באיבר המין). לכאורה, המטרה היא לשמור על ״טהרתה״ של האישה. אך בפועל מדובר באקט אלים שמבקש לפגוע בפעילותה המינית, למנוע ממנה הנאה, להשפיל אותה ולשלוט על מיניותה. ב- 22 מתוך 28 מדינות באפריקה יש חוקים האוסרים על מילת נשים. למרות הירידה הדרמטית באחוזי הילדות מתחת לגיל 14 במזרח אפריקה שעוברות מילת נשים (מ-71% בשנת 1995 ל-8% ב-2015), התופעה עדיין קיימת. כאן אפשר לקרוא על זה בעברית ופה אפשר לקרוא באנגלית.

אקטיביסטיות ואקטיביסטים ברחבי העולם פועלות לשם מיגור התופעה בכלל. ביניהן ניתן למצוא פעילות כמו ג'אהא דקורה, עליה נרחיב בהמשך, וארגונים כמו 28 Too Many, ארגון ללא מטרות רווח מאנגליה, שהוקם בשנת 2010 במטרה לספק חומר מחקרי על מילת נשים, הבעיות והסכנות הכרוכות בה, הנגשת הידע והענקת כלים לקבוצות ואקטיביסטים באפריקה ובשאר העולם הנאבקים בפרקטיקה הזאת (אפשר לעקוב אחריהם באתר ובטוויטר). קיימים גם פרוייקטים המבקשים לספק רשת תמיכה לנשים וילדות שנפגעו ממילת נשים בארצות המערב, כמו Dahlia’s Project ארגון המספק תמיכה נפשית מקצועית לנפגעות. (אפשר לעקוב אחר פעילות הארגון בפייסבוק ובטוויטר. כדאי לעקוב גם אחרי חשבון הטוויטר של ד"ר ליילה חוסיין העומדת מאחורי הפרוייקט הזה)

Henry Leutwyler,  Pro Choice PSA campaign, 1998

מילת נשים מהווה סימפטום ברור ואכזרי במיוחד לתפיסות שעומדות בבסיס צמצום זכויות הרבייה, תפיסות לפיהן הגוף הנשי הוא כלי בשירות רחב יותר של החברה. על גוף זה יופעלו תהליכים, מניפולציות והגבלות בהתאם לצרכי החברה, התרבות, הזמן או המקום. במשוואה הזאת האישה, גופה, חייה הפרטיים, הרצונות והצרכים שלה, אינם מהווים שיקול כלשהו. צמצום זכויות רבייה לא תמיד בא לידי ביטוי בעידוד ילודה או בצמצום אפשרויות לתכנון משפחה (כלומר, מניעת הפלות או שימוש באמצעי מניעה). קיימים מקרים בהם המדינה או החברה מפעילות לחץ ומניפולציות על נשים מפלח אוכלוסייה מסויים על מנת למנוע את המשך קיומו. כך, למשל, קרה בקנדה, שם הופעל לחץ על נשים קנדיות-ילידות לעבור תהליך של קשירת חצוצרות במטרה למנוע את המשך התרבות הילידים בקנדה.

שליטה ביכולת התרבות של קבוצות שאינן רצויות באוכלוסייה אינה דבר חדש. והיא קשורה לתפיסות חברתיות הרואות בגוף האישה ובאישה כרכוש פרטי וציבורי. הלאמת גוף האישה באה לידי ביטוי בחקיקה המונעת זכויות של נשים לגופן ובנקיטת אמצעי ענישה נגד נשים שהשתמשו בגופן בניגוד לתפיסה החברתית המקובלת או בניגוד לאינטרסים הלאומיים של המדינה. ביטוי לתפיסות האלה ובמיוחד לניסיון להשתחרר מהן אפשר למצוא בהתנצלות של ממשלת נורווגיה בפני נשים (וצאצאותיהן) אשר קיימו יחסים (מיניים, רומנטיים ואחרים) עם חיילים גרמנים בזמן המלחמה, ובתום המלחמה הושפלו על ידי החברה ואזרחותן נשללה על ידי המדינה. הסיפור הזה הוא דוגמא לאופן בו מאבקים על הזהות הלאומית מתרחשים על הגוף הנשי. לא מדובר בענישה על ״ריגול״ או שיתוף פעולה (למרות שזו הייתה הסיבה הרשמית) שהרי משתפי פעולה אמיתיים – מוסרי מידע ומרגלים – לא נענשו באותה צורה, שלא לדבר על המקרה ההפוך של 28 הגברים הנורווגים שנישאו לנשים גרמניות שלא הוקעו חברתית ואזרחותם לא נשללה. 

את התפיסה של הגוף הנשי ככלי לאומני אפשר לראות גם בפעילות של ארגון להב״ה (=למניעת התבוללות בארץ הקודש) ובכרזות של הבית היהודי שפורסמו ברמלה במהלך הבחירות האחרונות. על אף המטרה המוצהרת של מניעת נישואים מעורבים, שני הקמפיינים ממוקדים באיסורים על נשים יהודיות ולא על גברים יהודים. כך, אחת הססמאות של להב״ה היא ״אל תתעסק עם אחותי״, והכרזות ברמלה הציגו תמונה של אישה עם חיג׳אב ואת הכיתוב ״מחר זו יכולה להיות הבת שלך״. זוהי דוגמא מושלמת של ניכוס הבעלות הלאומני: לא רק זאת שהוא נעשה על גופן של נשים, אלא שהוא נעשה גם מעל לראשן וקורא לגברים שבחייהן למשטר אותן.

משמעותה של השליטה על הגוף היא צמצום חופש הפעולה של בעלות ובעלי הגוף הנשלט. צמצום החופש המיני, צמצום החופש הכלכלי, צמצום המעגל החברתי. צמצום חופש הבחירה עם מי לקיים יחסים, מאיזה סוג, באיזה הקשר. לאורך ההיסטוריה גברים ניסו (ולרוב הצליחו) לשלוט על גוף האישה על מנת לקדם את האג'נדות והתפיסות החברתיות שלהן. כבר ביוון העתיקה, למשל, רופאים ומרפאים המליצו ועודדו קיום יחסי מין והריונות במסגרת מוסד הנישואים על מנת לפתור ולרפא שלל מחלות שנשים סבלו מהן (הלה שפירר חקרה וכתבה על כך). ומה שהיה נכון לפני אלפי שנים ממשיך להיות נכון בימינו. גורמים חיצוניים (לרוב, גברים) מנסים באמצעים שונים – רפואיים, חוקתיים, תרבותיים או חברתיים –  לשלוט על גוף האישה ולמנוע ממה את הזכות הבסיסית להחליט מה היא רוצה או לא רוצה לעשות לגופה. בדרך זו ניתן להגביל את יכולת הפעולה של האישה במרחב הפרטי והציבורי, את היכולת שלה לדאוג לעצמה, ללמוד, להתפרנס ולהיות בלתי תלויה. הסרטון הנחמד הזה, למשל, מסביר כיצד היכולת של נשים לשלוט על האם ומתי הן נכנסות להיריון ומקימות משפחה משחררת אותן משליטת הפטריארכיה על גופן ומאפשרת להן (ולילדיהן) עתיד טוב יותר, עם אפשרויות והזדמנויות רבות יותר.

הפטריארכיה מפחדת מהאפשרויות האלה, כי כוחה יחלש, כי הגברים המרוויחים מאי השוויון הזה זוכים בכוח שלא בצדק ובחוסר הגינות, תוך רמיסת הזכויות הבסיסיות ביותר של נשים על גופן ועל חייהן. אך אנחנו עדות היום ליותר ויותר שינויים המאפשרים לנשים יותר חופש לגופן – בין אם מדובר בתהליכי חקיקה המאפשרים הפלות, בין אם בדיונים על שימוש באמצעי מניעה בחברות מסורתיות ושמרניות יותר, ובין אם אלה שינויים תפיסתיים המעניקים לנשים כוח על גופן, כמו התפיסה המשתנה לגבי מהותה של הסכמה, למשל. כדי שיתקיימו הזכויות שצוטטו למעלה, יש לאפשר לנשים לקבל החלטה אוטונומית ומושכלת לגבי הגוף שלהן. החלטה זו צריכה להיות חפה מכל לחץ או השפעה של החברה או המדינה, הפטריארכליות במהותן. בעולם מושלם, אפשר היה לנטרל את ההשפעות האלה. בעולם בו אנחנו חיות וחיים, אנחנו צריכות להיאבק כל יום על הזכות הבסיסית, האנושית, לבעלות על גופנו. על החזרתו משדה הקרב הביתה. 

ועד שזה יקרה, אנחנו כאן כדי להזכיר, להסביר ולחבר את הנקודות.

נתראה בגיליון הבא,
מורן ותמר​


כמה מילים על…


כשג׳אהא דוקורה (Jaha Dukureh) הייתה בת שבוע, היא עברה מילה. בגיל 15 היא אולצה לעבור מנמיביה לארה״ב כדי להינשא לגבר שלא הכירה. אחרי שברחה ממנו ונאבקה על הזכות לרכוש לעצמה השכלה, החלה דוקורה מאבק ארוך שנים וחוצה יבשות כשמטרתה היא אחת: להכחיד את מילת נשים מן העולם. 
בשנה שעברה יצא לאקרנים סרט על פועלה ומעבר להצגת הנושא החשוב של המאבק מעניין לראות אקטיביזם מסוג אחר, בדגש על תהליך בר-קיימא. חקיקה ותמיכה ממשלתית הם דברים חשובים, גורסת ג׳אהא, אבל הם צריכים לבוא יד ביד עם שינוי חברתי. לכן הדבר החשוב ביותר הוא תמיכה בפעילים מקומיים, שיכולים להקשיב ולנהל שיח ללא דעות קדומות, שמגיעים מהקהילה ומכירים אותה. 

בפברואר השנה מונתה ג׳אהא דוקורה ל – UN Women Regional Goodwill Ambassador for Africa.

תמונה מתוך עמוד הטוויטר של ג'אהא דוקורה

פינת ההמלצות

המלצת קריאה (1): תקנות בית השיכר, ג׳ון אירווינג. הרומן מ-1985 משרטט, דרך חיים של שני גברים דווקא, את המציאות הקשה של חיים בעידן בו הפלות הן לא חוקיות. 
המלצת קריאה (2): הפלות כסוגיה מושתקת בישראל, דלילה אמיר. על פרספקטיבה פמיניסטית ובין-לאומית ועל דילמות ממסדיות ואישיות. 
רוצה המלצות לקריאה נוספת? הכנו רשימה ב- Goodreads במיוחד לגיליון הזה.
המלצת האזנה: הפודקאסט הזה על המעבר מדיבור על זכויות רבייה לדיבור על ריבונות רבייה. 
המלצת צפייה: למה הפלה הפכה להיות נושא כל כך מרכזי בפוליטיקה של ארה״ב? סרט דוקומנטרי חדש של נטפליקס, Reversing Roe, סוקר את הסוגייה בארה״ב ואת החשש, שהפך לאמיתי עם המינוי של ברט קבאנו לבית המשפט העליון, להחמרת חוקי ההפלות בארה״ב.
המלצת מעקב: סבתות למען זכויות רבייה.


ולסיום: #נצנציםבאוזניים

ברוח יום המאבק הבינלאומי למניעת אלימות נגד נשים שחל השבוע (25.11) בחרנו לסיים עם שירה של לסלי גור, שהוא בין השירים הפופולריים המוקדמים בו אישה דורשת את הזכות לגופה (ולחייה). מוזמנות.ים לקרוא את השרשור בעמוד הטוויטר של כולן על סימני אזהרה למערכת יחסים מתעללת.

לכל שבת יש מוצאי שבת, ולכל גיליון יש מוסף. מוזמנות.ים ללחוץ כאן כדי לקרוא את המוסף לגיליון הנוכחי.


 רוצה לקבל את הגיליון הבא ישירות לתיבת המייל שלך?

5 Comments

  • אסתר עילם

    אני שמחה על התגובה המהירה.
    קראתי כעת את כל המאמר, שמכסה היבטים שונים של שימוש סקסיאטי ויחס דכאני לגוף הנשי.
    רציתי להעיר שמה שמתורגם ל"מילת נשים" אנו התייחסנו לכך כהשחתת אברי המין של האישה,
    (הכוללת צורות שונות של השחתה, ולא פעולה יחידה כמו במילת גברים).
    לידיעתכן, פמיניסטיות נאבקות בהשחתה זו כבר משנות השבעים, ויש לציין שמדובר במנהג תרבותי ולא בחובה דתית כמו אלה שמצוות על-ידי הקוראן.
    כמייסדת ומובילת הארגון בשם "התנועה הפמיניסטית בישראל" מתחילת שנות השבעים, וחלוצה בעוד מפעלים פמיניסטים מרכזיים בישראל חשוב לי מאוד שתבדקו גם את מה שנעשה בישראל מאז ועד היום, וגם תמצאו שכבר עסקנו כמעט בכל המוזכר כאן כבר לפני שנים רבות. אלא שמניסיוני למדתי שכל דור חדש של פמיניסטיות מאמין שהוא המציא את הפמיניזם…
    מכל מקום, יש עוד הרבה מה לעשות, ושוב, ההתעלמות מחייהן של נשים זקנות היא ביטוי לגילניות – אייג'יזם, ויש לחשוב תמיד בכל נושא שאתן כותבות עליו מה משמעותו לגבי נשים מממגוון הקבוצות באוכלוסיה על פי מוצא, עדה, מעמד, לאומיות, צבע עור, וכמובן גם גיל.
    אסתר עילם

  • the feminist 1

    היי אסתר,
    תודה על התגובה!
    הנושא של זקנה והיחס לנשים מבוגרות וזקנות (גם לגופן, אבל גם לתפקידים החברתיים המסורתיים שמטילים עליהן, לאופן הצגתן בתרבות הפופולרית, ליחס של הרפואה אליהן) הוא נושא שראוי להתייחס אליו, ואנחנו בהחלט מתכוונות לעשות זאת בהמשך. בגיליון הנוכחי, מפאת קוצר היריעה, יכולנו לעסוק רק באספקטים מאוד ספציפיים של גוף האישה, ובחרנו להתחיל מהיסודות: הזכות והשליטה עליו. ישנם נושאים רבים שלא הספקנו לדון בהם, אבל מאחר שהגיליון השני שלנו הוא לא הגיליון האחרון, ואנחנו מתכננות עוד שפע גיליונות שיעסקו במגוון רחב של נושאים, גם הסוגייה של זקנה תזכה למענה, על שלל היבטיה ובהקשרים שונים.
    וחשוב לנו להבהיר שאין פה עניין של בוז או התעלמות מכוונת, צר לנו שאת מרגישה ככה, אבל זו ממש לא הכוונה. הבחירה להתמקד בזווית אחת לא אומרת שאנחנו סבורות שהקשרים אחרים ורבדים אחרים של הדיון פחות חשובים או ראויים. כאמור, צפויים עוד גיליונות רבים לפמיניסט.ית ונתייחס בהם לסוגייה שהעלית ולעוד סוגיות רבות אחרות שלא הספקנו להתייחס אליהן בשני הגיליונות הראשונים שלנו. את מוזמנת להמשיך לעקוב ולקרוא.

  • אסתר עילם

    שלום רב, מוצגים נושאים חשובים ביותר שמטופלים על-ידי פמניסטיות זה שנים.
    נושא אחד שנעדר – ולא רק באתר הזה – הוא הבוז המוחלט שלכן לנשים מגיל 60 ומעלה, ובכלל זה
    פמיניסטיות שפועלות שנים רבוות. זוהי מסקנה מהעדר כמעט מוחלט של אזכור והשתתפות אוכלוסיית נשים זו באתר שלכן..

    עכשיו קיבלתי תשובה שהתגובה הזו כבר קיימת – "כנראה שאמרת זאת מקודם".
    אז איך בכלל אפשר להגיע אליכן עם הנושא הזה?
    זוהי הדרה כפולה ומכופלת.

  • אסתר עילם

    שלום רב, מוצגים נושאים חשובים ביותר שמטופלים על-ידי פמניסטיות זה שנים.
    נושא אחד שנעדר – ולא רק באתר הזה – הוא הבוז המוחלט שלכן לנשים מגיל 60 ומעלה, ובכלל זה
    פמיניסטיות שפועלות שנים רבוות. זוהי מסקנה מהעדר כמעט מוחלט של אזכור והשתתפות אוכלוסיית נשים זו באתר שלכן..

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.