גיליונות,  פמיניזם

גיליון 3: האם את.ה פמיניסט.ית?

I’m a mess, I’m full of contradictions. There are many ways in which I am doing feminism wrong 

Roxane Gay, Confessions of a Bad Feminist


ברוכים הבאות לגיליון השלישי של הפמיניסט.ית!


האם את.ה מגדיר.ה את עצמך פמיניסט.ית? לחלקנו התשובה לכך תהיה מאוד ברורה (בין אם היא חיובית או שלילית), אחרות.ים יתמהמהו עם מתן התשובה, יהיו מי שיאמרו "אני פמיניסט.ית, אבל…" ויהיו מי שיאמרו שהן מאמינות בשוויון זה או אחר בין נשים לגברים, אבל חוששות להגדיר את עצמן כפמיניסטיות ממגוון סיבות: משום שזה לא נתפס בצורה חיובית בעיני אחרים, משום שפמיניסטיות אחרות אמרו להן שאינן כאלה, משום שהמונח הזה נתפס בעיניהן כמונח רדיקלי שלא קשור אליהן ואל התפיסה העצמית שלהן. יש גם מי שיאמרו שהם לא מגדירים עצמם ככאלה משום שהם מהססים לנכס לעצמם מאבק שהם רואים כלא שייך להם.

מתוך הופעה של ביונסה באמסטרדם, יוני 2018. צילום: ר. באן. 

לא מזמן שאלנו את העוקבות.ים שלנו בטוויטר ובפייסבוק האם הן פמיניסטיות.ים וקיבלנו תשובות מגוונות ומעניינות (אפשר לקרוא את הדיון המלא בטוויטר ובפייסבוק שלנו. מוזמנות.ים גם להגיב שם!)

״כן, אני פמיניסט.ית״

מגיבות רבות ענו על השאלה ללא היסוס ואמרו: ״כן, אני פמיניסטית״. ההגדרות שלהן לפמיניזם כללו ערעור על תפקידי מגדר, על יחסי הכוח בחברה, על מבנה החברה הפטריארכלית. אחרות דיברו על שחרור, שוויון, על חופש בחירה ועל חופש הזדמנויות. ההגדרות בחנו את התנועה, את המאבק, ואת התיאוריה הפמיניסטית מכיוונים שונים ושמו דגש על עוולות שונות בחברה או על קשיים שחווים הפרטים בה. על אף השוני, ניתן היה לזהות חוט מקשר מסוים בין כל התיאורים האלה, רעיון שאותו הגדירה דברה פרנסיס-וויט בספרה The Guilty Feminist, כ״בקשה או דרישה להכללה״ (inclusion) (עמ' 10). 

״פמיניזם זה גם לגברים״

אבל האם הדרישה להכללה כוללת גם גברים? ובכלל, איך תופסים גברים את הזהות הפמיניסטית (הקיימת או לא קיימת) שלהם?  גברים רבים לא היססו וענו: כן, אני פמיניסט. גם כאן, הזיהוי כפמיניסט הגיע מכמה כיוונים שונים: הזדהות ותמיכה במאבק, חתירה לחברה שוויונית, וגם – לא פחות חשוב – הבנה שהכרה באי השוויון, כמו גם הדרישה לשבירה וסידור מחדש של יחסי הכוח בחברה הפטריארכלית תיטיב לא רק עם הנשים בחברה, אלא גם עם הגברים. נדב פרץ-וייסוידובסקי כתב:

כשאני מנסה להבין את המקור של בעיות שמאפיינות גברים – וזה יכול להיות חיברות להימנעות מביטוי רגשי, מערכת שמציבה מכשולים בדרך לטיפול בילדים או זה שהם קורבנות לאלימות – מי שנותנות לי גם את ההסברים הטובים ביותר וגם את הדרכים לפתרון הן גישות פמיניסטיות ואקטיביסטיות פמיניסטיות.

לפני כמה חודשים, העיתונאית הבריטית קייטלין מורן שאלה גברים בטוויטר מה לדעתם החסרונות בלהיות גבר. הציוץ שלה הניב אלפי תשובות שהדגימו עד כמה הפטריארכיה, הדיכוי והתפקידים המגדריים הנוקשים פוגעים לא רק בנשים אלא במכלול החברה כולה, ובכך גם בגברים. תשובות נוספות של גברים ניתן לקרוא בכתבה הזאת, מתוך The Irish Times. 

״אני לא מגדיר.ה את עצמי פמיניסט.ית. אני מרגיש.ה לא בנוח עם ההגדרה הזאת״

למרות היותם של גברים חלק מהחברה הפטריארכלית, היו כמה שהיססו לנכס לעצמם זהות או הגדרה פמיניסטית. רועי בר-און רוטמן כתב:

אני חושב שאני פמיניסט, אבל מרגיש מעט שלא בנוח להגדיר את עצמי ככזה, לא כי זה מקור לבושה, אלא מכיוון שכגבר, אני מרגיש שזה לא מקומי להגדיר את עצמי ככזה.

העמדה של גברים כמביטים מבחוץ פנימה, כמבקשים לתת מקום לבעלות האמיתיות של המאבק (כפי שהם רואים אותו) שונה בתכלית מהעמדה של נשים המהססות להגדיר את עצמן כפמיניסטיות. אמנם גם הן לרוב ממקמות את עצמן בחוץ, אבל הפנים הוא לא המאבק עצמו (או המהות שלו) כי אם התנועה הפמיניסטית כולה.

מתוך עמוד האינסטגרם של השחקנית הפמיניסטית ג'מילה ג'מיל (היא גם בטוויטר)

לפני יותר משנה אחת מאיתנו (מורן) ניהלה דיון בטוויטר על נשים שנרתעות מלהגדיר עצמן פמיניסטיות. כדרכו של דיון מסוג זה רוב הטיעונים היו ישנים וידועים. אבל הייתה טענה אחת מעניינת מצד הנשים שאינן מגדירות עצמן פמיניסטיות. לדבריהן, כאשר הן הציגו את עצמן כפמיניסטיות, הביעו דעה פמיניסטית, הגיבו בדיון פמיניסטי וכדומה, הן קיבלו ביקורת מפמיניסטיות אחרות על כך שהן לא פמיניסטיות ״אמיתיות״ בגלל אורח החיים שלהן, מערך הדעות הכללי בו הן מחזיקות, הזהויות האחרות שמרכיבות אותן או בחירות מסוימות שעשו ועושות בחייהן. הגילוי הזה, שיש נשים, שמרגישות שהן אינן פמיניסטיות טובות מספיק, לא היה חדש לנו. להיפך, זו הרגשה שמלווה אותנו מאז שהתחלנו לגבש תודעה פמיניסטית קוהרנטית במידה זו או אחרת. ובכל זאת, הופתענו מכך שביקורת (מובלעת או גלויה) מפמיניסטיות אחרות משפיעה עד כדי כך על ההגדרה העצמית של נשים אחרות שמזדהות עם המאבק הפמיניסטי ושמאמינות בחשיבותו. התובנה הזו מעציבה ולא פחות מכך – מדאיגה נוכח הכיוונים המדירים אליו הולך חלק מהשיח הפמיניסטי.

יחד עם זאת, חשוב לזכור שאין דבר כזה פמיניסט.ית מושלמ.ת. אפילו פמיניסטיות מובילות, ותיקות ומוערכות אינן חפות מפרקטיקות שסותרות לפעמים את תפיסת העולם הפמיניסטית. בפודקאסט הנהדר, The Guilty Feminist, שבמידה מסויימת הוא גם מדורת השבט של שתינו בכל הקשור לשיחות שלנו על פמיניזם והחיים, מתמצתת דברה פרנסס-ווייט, מנחת הפודקאסט, את הרעיון הזה של פמיניזם לא מושלם בארבע מילים פשוטות: "…I'm a feminist, but". במשפט הזה, שהוא פתח לציין את כל הדברים הלא-פמיניסטיים שאנחנו עושות או חושבות, מחדדות דברה פרנסס-ווייט והאורחות שלה שאפשר להיות פמיניסט.ית גם אם לעתים אנחנו עושות, חושבות או אומרות דברים לא פמיניסטיים. (עוד על המסקנות מהדיון ההוא בטוויטר ועל הפודקאסט והרעיונות שעומדים מאחוריו, אפשר לקרוא בבלוג של מורן).

״ההגדרה שלי לפמיניזם היא די פשטנית: החופש להיות ולבחור״

חשוב להבין שפמיניזם זה אג'נדה פוליטית וזהות, וככזה מדובר במשהו מורכב, גמיש ומשתנה. יש מי שנוהגות לחלק את המאבק הפמיניסטי לגלים בעלי מאפיינים יחודיים, כל אחד מהם תלוי ברוח התקופה ובשינויים פוליטיים, חברתיים ותרבותיים רחבים יותר. המורכבות הזו והשינויים שמתחוללים בכל דור ודור באים לידי ביטוי, למשל, בשיח המורכב שמתרחש בקרב פמיניסטיות בנות דורות אחרים בנוגע להטרדות מיניות ותנועת MeToo#, כפי שבא לידי ביטוי במאמר הזה מאתר העוקץ על הפמיניסטיות שחוששות מפוריטניות.

מתוך עמוד הפייסבוק Who Needs Feminism

לעתים נראה כי זהויות מסוימות מתנגשות עם הזהות הפמיניסטית.

דוגמא אחת לכך קשורה לתפר שבין זהות ביולוגית לזהות מגדרית. ניתן למצוא, למשל, זרמים פמיניסטיים האוחזים בגישות אנטי-טראנסיות, לפיהן ההגדרה מי היא אישה – ובתוך כך, מי היא פמיניסטית ולמי נועד המאבק הזה – תלויה בהגדרה הביולוגית, כלומר, אישה היא מי שמוגדרת נקבה מבחינה ביולוגית. הגדרה כזו מדירה נשים טראנסיות מהמאבק הפמיניסטי. במאמר הדעה שפירסמה סאלי היינס באקונומיסט היא יוצאת נגד גישות כאלה, מצביעה על הבעייתיות שלהן ומחדדת לא רק את הצורך בשילוב מאבקים, אלא גם את התפיסה שפמיניזם והמאבק הפמיניסטי לא אמורים לכלול רק את מי שנחשבות לנקבות מבחינה ביולוגית.

ביטוי אחר להתנגשות זהויות בפמיניזם קשור לערכים שנתפסים כסותרים במהותם את האג׳נדה הפמיניסטית. דוגמא בולטת לכך היא הביקורת הנמתחת על פמיניסטיות דתיות מכל זרם שהוא (למשל, חרדיות ודתיות לאומיות בישראל, נשים מוסלמיות או מורמוניות). לאטיפה סאבר, אישה מוסלמית ופמיניסטית, דיברה על הנטייה להתייחס בפליאה (ואף בביטול) לשילוב בין שתי הזהויות האלה. בין השאר כתבה את הדברים הבאים:

Personally I think feminism is about people being able to make choices for themselves without getting judged. You want to wear the veil? Fine! You want to wear short skirts? That’s fine too! It’s not up to me to go up to people and tell them what is wrong and what is right. The only person I have to control is myself

בשנת 2013 החליטה אישה מורמונית בשם קייט קלי להקים תנועה בתוך הכנסייה על מנת לפעול לשינוי החוק הקיים לפיו אסור להסמיך נשים למשרות כמורה וכהונה. בראיון איתה בפודקאסט Unladylike אפשר לשמוע אותה מדברת על המאבק, ועל הקשר בין זהות פמיניסטית ואמונה מורמונית.

התנגשות אחרת בין זהויות היא במקרים בהם זהויות של קבוצות מוחלשות אחרות מעמידות את המחזיקות בהן בפני הצורך (בצדק או שלא בצדק) לבחור ולתעדף מאבק אחד על פני האחר (למשל, פמיניזם שחור, פמיניזם עדתי, פמיניזם של א.נשים עם מוגבלות). מארה גרבילי, אקטיביסטית ברזילאית שנבחרה לאחרונה לסנאט, מספרת בראיון איתה על נקודות המפגש שבין סקסיזם ומוגבלות. הניסיון להכיל, להכיר ולא לדחוק הצידה זהויות המתקיימות לצד הזהות הפמיניסטית, הוליד זרם חדש בתנועה הפמיניסטית, שדוגל ב-Intersectional Feminism, כלומר פמיניזם המשלב מגוון זהויות ורבדים של מאבק. הנה הסבר ממצה (וטיפה הומוריסטי) על איך לנווט בין כל הזהויות האלה בלי לדרוך על יותר מדי יבלות. חלק מעקרונות הגישה הזו אומרים שאם מישהי תיקנה אותך, העירה, הסבירה שהשפה או הפרקטיקה שלך אינה מכילה מספיק, או אפילו מדירה קבוצות עם זהויות אחרות, אז כדאי לעצור, להקשיב, אולי לתקן את דרכך, ובעיקר – להבין שזו אינה מתקפה על הזהות שלך, אלא רצון להכיר בקיומן של זהויות אחרות.

או במילים אחרות: לא כולנו פיצות עם גבינה. (כן)

במבוא לספרה על הדתיות החדשות, חן ארצי-סרור מתמצתת את מורכבות הזהות הפמיניסטית ובין השאר היא כותבת את הדברים הבאים:

הניסיון לחלק בין "קיצוניות" ל"מתונות", או בין "טובות" ל"רעות", לא עומד במבחן המציאות – שהיא בהכרח מורכבת יותר. האם שלילה מלאה של רעיון אחד מחייבת שלילה של האידיאולוגיה כולה? וכן להפך: הזדהות עם תפיסת עולם פמיניסטית-דתית היא אישית מאוד, וכלל לא מחייבת אימוץ של כל סל הערכים שמציגות כל הפמיניסטיות, בעיקר משום שזה בלתי אפשרי. (עמ' 16)

הזהות הפמיניסטית מורכבת. בין אם היא מורכבת מ״תוספות״, כלומר, אתגרים נוספים שמישהי צריכה להתמודד איתם מעבר למגדר שלה, כמו נטייה מינית, זהות מגדרית, צבע עור, מוגבלות; ובין אם היא מורכבת מאורח חיים או בחירות שלכאורה אינן מיישרות קו עם אג׳נדה פמיניסטית תיאורטית.

ובכל זאת, יש משמעות לאימוץ זהות פמיניסטית ויש משמעות לדחייה של הזהות הזאת – בין אם מדובר בהגדרה עצמית כפמיניסט.ית או לא, ובין אם מדובר בהגדרה של אנשים אחרים.

אז ספר.י לנו: איזו פמיניסט.ית את.ה?

נתראה בגיליון הבא,

מורן ותמר


כמה מילים על… רוקסן גיי

רוקסן גיי, שמדבריה ציטטנו בפתח הגיליון, היא פמיניסטית גרועה. היי, זה לא אנחנו אמרנו! היא אפילו כתבה על זה ספר וקראה לו Bad Feminist. הספר כולל סדרת מאמרים שבאמצעותם היא בוחנת את חוויית החיים שלה כאישה, כאישה שחורה, כאישה פמיניסטית שחורה, וכאישה פמיניסטית שחורה שלעיתים אוהבת (או צורכת) דברים שאינם פמיניסטים. היא גם עיתונאית, סופרת, מסאית, מרצה ומבקרת תרבות שבוחנת נושאים כמו זהות פמיניסטית, דימוי גוף, תרבות פופולארית וייצוג. ובנוסף לכל אלה, היא גם שותפה-יוצרת בכתיבת הקומיקס World of Wakanda, ספין-אוף על ״פנתר שחור״ של מארוול ששם דגש על ייצוג זהויות אתניות מגוונות בדמויות ראשיות. מומלץ לצפות בהרצאת טד (הלא-ארוכה) שלה: וידויים של פמיניסטית גרועה (כולל כתוביות בעברית).

"אני פמיניסטית, אבל פמיניסטית רעה למדי"
רוקסן גיי, תמונה מאתר TED

פינת ההמלצות

המלצת קריאה: כולנו צריכים צריכים להיות פמיניסטים, צ'יממנדה נגוזי אדיצ'יה (למי שמעדיפה צפייה על קריאה, ראו בהמלצת הצפייה שלנו בהמשך).
לעוד המלצות קריאה אתם מוזמנות לבדוק את רשימת הקריאה לגיליון זה ב-Goodreads.
המלצת האזנה: הפרק על זהות מתוך הפודקאסט The Guilty Feminist.
המלצת צפייה (ארוכה): הסרט Feminists: What were they thinking הסרט סוקר את הנשים הבולטות בגל השני של הפמיניזם, דרך סדרת תמונות שצילמה הצלמת סינת׳יה מקאדמס, ומדבר בין השאר גם על סולידריות של מאבקים ואינקלוסיביות.
המלצת צפייה (קצרה): הרצאת טד We should All Be Feminists.
המלצת מעקב: חשבון הטוויטר של המגזין Everyday Feminism, שדוגל ועוסק בפמיניזם אינטרסקשיונלי.


ולסיום: #נצנציםבאוזניים


לכל שבת יש מוצאי שבת, ולכל גיליון יש מוסף. מוזמנות.ים ללחוץ כאן כדי לקרוא את המוסף לגיליון הנוכחי.


 רוצה לקבל את הגיליון הבא ישירות לתיבת המייל שלך?

3 Comments

  • אפרת

    רשימה מעניינת, תודה! נראה לי שחלק נרחב בתוך הביקורת הכללית "לא מספיק פמיניסטית" מגיע מצד איחוד המאבקים.
    יש נטייה להרחיב את המאבק הפמיניסטי כך שיכלול גם מאבקים למען זכויות או אפליה מתקנת לטובת קבוצות שונות בחברה (אנשים עם צבע עור שונה, מהגרים, אנשים שמעדיפים זוגיות מסוגים שונים וכו'). לפעמים גם כשמישהי מכירה ביחס לא מתאים כלפי קבוצות שונות היא לא רוצה לצרף את זה לבנייה של עולם שמכליל נשים, בגלל שזה חשוב בעיניה פחות, פחות ישים או דורש פתרונות מסוג שונה. הדרך הטובה ביותר להרוג רעיון היא לצרף אותו לתוכנית גרנדיוזית.
    זה לא רק מתקפה על הזהות שלי אלא גם ניסיון לפתוח דיון מקביל ביותר מדי נושאים כאשר כל מה שרציתי היה צעד אחד. נראה לי שאולי כדאי להגדיר אנשים כשייכים לדיון הפמיניסטי יותר מאשר כפמיניסטים. הם רואים עצמם שותפים לחבורה שמגדירה את הפמיניזם ופועלת למענו תוך כדי תנועה. הפמיניזם ככה אינו סט רעיונות קבוע אלא דיון שחשוב לדון אותו, שיש לו מסקנות שמקובלות על כולם ויש בו מסקנות שמקובלות רק על חלק מהשותפים בעוצמות משתנות.

כתיבת תגובה