גיליון 12: משברים והזדמנויות

בגליון זה אנחנו מציעות פרספקטיבה אלטרנטיבית ואופטימית למשברים שפקדו את העולם בשנים האחרונות. מהפיכות תמיד נתקלות בתגובת נגד, אך לצד נסיונות הבלימה של מיטב שמרני הפטריארכיה, המהפיכה הפמיניסטית עודנה כאן, חיה, בועטת ומובילה אותנו אט-אט לעולם טוב יותר.

ברוכות הבאים לגיליון חדש של הפמיניסט.ית!
למעלה משנתיים וחצי עברו מאז הגיליון הקודם שלנו והרבה דברים קרו מאז – ממשלות נפלו וקמו, מגיפה משתוללת והורגת מיליוני בני ובנות אדם והעולם מתחמם בקצב שיא. יש גם דברים שלא משתנים, הפטריארכיה עדיין איתנו וכך גם הצורך לפרק אותה. אז אחרי תקופה ארוכה אנחנו שמחות לחזור כדי לעשות קצת סדר בעניינים, להאיר על שלל תופעות בהקשר פמיניסטי ולחבר את הנקודות. 

השנים האחרונות לא היו קלות לרבות ורבים מאיתנו. העולם התמודד עם משברים חברתיים, כלכליים, בריאותיים וסביבתיים. בשנתיים האחרונות ראינו כיצד מצד אחד ישנה נסיגה מדאיגה בתחומי חיים מהותיים כמו זכויות אדם ושוויון לצד עליה באלימות לסוגיה השונים, ומצד שני ניתן להבחין ביותר נסיונות לחתור קדימה ליצירת שינויים מהותיים שיובילו לסדר עולמי חדש, טוב יותר. הגיליון הזה אמנם עוסק בחלק מהמשברים הללו, אבל אנחנו רוצות להציע פרספקטיבה אלטרנטיבית ואופטימית שבמהותה מבקשת להזכיר שמהפיכות תמיד נתקלות בתגובת נגד, ושלצד נסיונות הבלימה של מיטב שמרני הפטריארכיה, המהפיכה הפמיניסטית עודנה כאן, חיה, בועטת ומובילה אותנו אט-אט לעולם טוב יותר. אז בפתחה של שנת 2023, אנחנו רוצות לומר אל יאוש!

קריאה נעימה,
מורן ותמר

מגיפת הקורונה

לכל משבר גדול ומשמעותי, בטח אם הוא כלל עולמי, יש נטייה להעצים, לחדד ולהעלות על פני השטח בעיות שהיו קיימות עוד לפניו. בהקשר הזה, המגיפה שפקדה את העולם לפני שלוש שנים לא שונה ממשברים אחרים. היא הציפה הרבה בעיות בחברה באופן כללי ובפרט בעיות תלויות מגדר. אחת הסוגיות הבולטות ביותר שעלו עם פרוץ המגיפה ובמהלכה, ובמידה רבה לא נעלמה לחלוטין גם עכשיו, קשורה לפערים בין גברים לנשים בשוק העבודה. דיברנו בעבר על פערי שכר בין גברים לנשים, אבל קיים פער משמעותי נוסף ופחות מדובר: הפער בין מספר השעות שגברים ונשים משקיעים בעבודה ללא שכר (unpaid work). כלומר, אותן פעילויות הכרחיות להישרדות ותפעול של חיי היומיום עליהן לא ניתן שכר, כמו ניקיון, טיפול והשגחה על ילדים ובני משפחה אחרים, טיפול בחולים, בישול, עריכת קניות, הסעה ממקום למקום, תכנון לו״ז ועוד. מחקר של הפורום הכלכלי העולמי מצא שמספר השעות שנשים משקיעות בעבודה ללא שכר (רובה טיפולית) הוא פי שלושה ממספר השעות שגברים משקיעים. עם פרוץ מגיפת הקורונה ובמהלכה, המטלות והזמן שנדרש לטיפול ללא שכר גדל באופן יוצא דופן, נוכח זאת שרבים ממוסדות החינוך והמסגרות הטיפוליות היו סגורים.

(גרף מתוך דו"ח של ה-OECD על טיפול בזמן משבר ואי-שוויון מגדרי במהלך מגיפת הקורונה)

זו, כמובן, לא הייתה הבעיה היחידה שמשבר הקורונה הקצין. לפי אותו המחקר, בגל הראשון של המגיפה 12.7% מהנשים לא עבדו בגלל סיבות שקשורות לקורונה, לעומת 2.8% מהגברים. הסיבות לכך לא היו קשורות רק לנטל הגדל של העבודה ללא שכר על נשים שאילצה את חלקן להפסיק לעבוד, אלא גם לסוג המשרות שנשים מועסקות בהן מלכתחילה (כדאי גם לקרוא את דו"ח ה-OECD בעניין). באופן כללי, לנשים יש ייצוג יתר בתעשיות שנפגעו ראשונות בקורונה: מתן שירות, הכנת אוכל, טיפול וסיעוד פרטי ותחומים אחרים בהם יש צורך בעבודה פנים אל פנים ואין אפשרות לעבוד מרחוק. אלה תחומים שבהם לרוב מועסקות נשים בעלות השכלה נמוכה. כך קרה שבמהלך המגיפה העולמית, אחוז הנשים שנשרו משוק העבודה היה גדול יותר מאחוז הגברים, ובפרט נשים עם השכלה נמוכה. 

אחד ההבדלים בין המיתון הנוכחי, שנוצר בעקבות המשבר הגלובלי, לבין משברים כלכליים אחרים בעבר, הוא שבכל הקשור לשוק התעסוקה נראה כי עיקר המשרות הנפגעות הן בתחומים בהן יש רוב נשי, ובפרט, רוב נשי לא-משכיל, ולא בכדי אחד הכינויים שניתן למשבר הכלכלי הזה הוא shecessionנתונים נוספים מצביעים על כך שאחוז הנשים בתפקידי הנהגה שעזבו את תפקידן גדל משמעותית בשנתיים האחרונות, דבר המשפיע על אופן קבלת ההחלטות בזירה הפוליטית והשלטונית ובתוך כך – גם על ההתמודדות עם המשברים הכלכליים שנוצרו בעקבות המגיפה. לצד זאת, כדאי לשים לב לנתון מעניין שעלה במאמר ב-NPR לפיו גם עכשיו, כשהעולם מתחיל לחזור לשגרה, שוק העבודה עדיין לא חזר למצב שלפני המגיפה. אמנם מספר הנשים העובדות חזר לקדמותו, אבל בתעשיות עם ייצוג יתר לנשים כמו תחומי הטיפול, סיעוד, אירוח, וחינוך יש עדיין מחסור בכוח אדם. הנתון הזה מעלה שאלות בנוגע למשמעות השינוי הזה וגם מאלץ אותנו לבחון את הדברים בזהירות, במיוחד נוכח ניסיון העבר. למשל, המחסור בנשות חינוך משפיע כמובן על יכולת ההורים לצאת לעבוד, וההיסטוריה מלמדת אותנו שבדרך כלל, ובאופן לא פרופורציונלי, מי שישארו בבית במקום לצאת לעבוד יהיו נשים. נוכח זאת, בהסתכלות שלנו על שוק התעסוקה בעולם של אחרי המגיפה והשלכות המשבר הכלכלי, חשוב להשאיר בתודעה את הפערים האלה ולמצוא פתרונות הלוקחים אותם בחשבון.

במבט קדימה ל-2023 והשנים הבאות, אפשר להתייחס לפערים המתרחבים כהזדמנות לשינוי. המגיפה שמה בחזית דברים שידענו קודם: אי השיווין בשוק העבודה – בשכר ושלא בשכר – הנטל הכפול שמוטל על נשים, העובדה שכשדברים משתבשים, בין אם ברמה המשפחתית ובין אם ברמה העולמית, נשים הן אלה שמרימות את הכפפה ונושאות ברוב הנטל. ייחודיות משבר הקורונה והיקפו עודד את כתיבתם של מחקרים רבים, שמספקים לנו נתונים ועובדות שלא נחקרו או נמדדו בעבר. ידע הוא כוח, ושפע המחקרים, המאמרים, הכתבות והדיונים בעקבות מה שחשפה המגיפה יכול לסייע לשנות את הסטטוס-קוו בכל הנוגע לפערים המגדריים בשוק העבודה, לעודד חשיבה על דרכים אחרות לעבוד ולהתפרנס, ולפעול לשינוי מדיניות ברמה הלאומית והעולמית. 


המלחמה באוקראינה

מלחמה אינה אירוע נייטרלי מבחינה מגדרית. כמו במשבר הקורונה שסרקנו, גם במלחמה באוקראינה ניתן לראות את האלמנט המגדרי בהשפעות שיש לסכסוך מתמשך על האוכלוסייה שמוצאת את עצמה במרכזו. דו"ח של האו״ם חושף שהמלחמה באוקראינה משפיעה באופן לא פרופורציונלי על ילדות ונשים (אפשר לקרוא פה את הדו"ח המלא). כך, למשל, המלחמה הגדילה פערים מגדריים בתחומי החינוך והכלכלה, וגרמה לעלייה באלימות נגד נשים. העול על נשים גדל – בין אם זה הצורך לדאוג לבד לצרכי המשפחה כאשר הגברים מגויסים למלחמה, להסתדר עם מקורות מחייה הולכים ומצטמצמים, לוותר על הצרכים שלהן כדי להאכיל בני משפחה אחרים, ולסבול מבעיות בריאותיות הנובעות משימוש באמצעי חימום חלופיים מזהמים (אנחנו ממליצות לצפות בסרטון הקצר הזה כדי לקבל פרספקטיבה נוספת). משחר ההיסטוריה, גופן של נשים משמש מטבע חליפין להישרדות, מבחירה, מלית ברירה, או בכפייה. כך, למשל, אפשר לראות שאחוז נישואי הילדות עלה מאז פרוץ המלחמה, כמו גם עלייה בניצול מיני וסחר בנשים.

דו"ח נוסף של האו״ם שיצא ממש בחודשים הראשונים של המלחמה בחן את הדרך בה מלחמה משפיעה באופן שונה על גברים ועל נשים (לקריאת הדו"ח המלא). אחת ההמלצות הייתה הקצאת משאבים אחרת בגלל הצרכים השונים של גברים ונשים, בייחוד בכל מה שנוגע לביטחון תזונתי. בנוסף, חלק גדול מההמלצות היה מוקדש למצב הלא מאוזן של ייצוג יתר של נשים כנפגעות מהמלחמה מול תת הייצוג שלהן בפורומים של מקבלי החלטות על סכסוכים ופתרונם. המלצת הדו״ח הייתה כי נשים יהוו חלק גדול יותר בקרב מקבלי החלטות וקובעי מדיניות, בגלל הנטל השונה והנוסף שהן נושאות בזמן מלחמה. בהקשר הזה של ייצוג, ובפרספקטיבה מקומית יותר, כדאי להכיר את פורום דבורה, עמותה העוסקת בתחום הבטחוני והמדיני. מטרת הפורום היא ״לקדם את שילובן של נשים בתהליכי קבלת החלטות בתחום הביטחון הלאומי ובתהליכי משא ומתן לשלום, ברוח החלטה 1325 של מועצת הביטחון של האו"ם.״ 

הפלישה הרוסית לאוקראינה והמלחמה שפרצה בעקבותיה אילצה נשים אוקראיניות להתגייס בדרכים שונות למאמץ המלחמתי, ונתנה להן הזדמנויות שהיו סגורות בפניהן בעבר. כבר ב-2018, תיקון בחוק האוקראיני איפשר לנשים להשתלב ב-450 מקצועות שהיו סגורים בפניהן עוד מימי המשטר הסובייטי, אבל השינוי המשמעותי הגיע עם פרוץ המלחמה. ממש כמו בארה״ב ואנגליה בזמן מלחמת העולם השנייה, תקופה בה נשים השתלבו בתחומים שנשלטו על ידי גברים, גם כאן הנסיבות הקיצוניות הביאו באופן אירוני לצמצום פערים מגדריים בתעסוקה. נשים הן חלק חיוני במאמץ המלחמתי גם כשאינן נמצאות בשדה הקרב או לובשות מדים. בחלק הקודם דנו בעבודה ללא שכר וחשיבותה לכלכלה ולתפקוד התקין של כל חברה. כך, גם מערך הלחימה וההתנגדות לא היה יכול להתקיים ללא תמיכה אזרחית של העורף, שמורכב ברובו מנשים. 

יותר מ 50 אלף נשים משרתות בכוחות הלוחמים של אוקראינה. נשים מהוות חלק בלתי נפרד מהמאמץ המלחמתי, בין אם הן לובשות מדים ובין אם לא. אך מה משמעות השינוי הזה למעמד הנשים באוקראינה בעתיד? האם נראה תגובת נגד וניסיון לצמצם זכויות נשים, כמו שחוותה החברה האמריקאית בעשור שלאחר מלחמת העולם השנייה? כמו משברים קשים אחרים, המלחמה באוקראינה לא חייבת להסתיים רק בהרס וחורבן. זו גם הזדמנות להמשיך מגמות חברתיות חיוביות שנוצרו בעקבותיה. הרשתות האזרחיות, מערך ההתנדבות והתפקידים השונים להן הוכשרו הנשים בזמן מלחמה, יכולים להיות בעלי ערך גבוה לא פחות בשיקום אוקראינה בתום המלחמה. זו הזדמנות לתת מקום לזווית ראייה מגדרית ולהשתתפות מלאה ושווה בכל מקום בו מתקבלות החלטות על מדיניות, ביטחון, ושלום.

בתמונה: "בסולידריות עם אוקראינה", מיצב של האמנית האוקראינית אוקסנה בריוחובצקה
(תמונה מאתר האמנית).

בשנה האחרונה נפתחו ברחבי העולם מספר תערוכות של נשים אוקראיניות בסימן המלחמה (בין השאר, גם במוזיאון ארץ ישראל בתל אביב), המאפשרות הצצה למצבה של האוכלוסייה האוקראינית ונותנות ביטוי למחאה נגד הפלישה הרוסית והמלחמה באוקראינה. 


משברים פוליטיים

הבחירות האחרונות בישראל יצרו תמונת מציאות מדאיגה מבחינת ייצוג נשים. בדו"ח שפורסם לאחרונה על ידי מרכז המחקר והמידע של כנסת ישראל, עולה תמונה של ירידה במספר הנשים הנבחרות לכנסת. מאז הבחירות לכנסת ה-15 ב-1999 ניכרת מגמת עליה מתונה של מספר נשים, מגמה שנעצרה ב-2015 בבחירות לכנסת ה-19. מאז ייצוג הנשים עומד בין 27-30 חברות כנסת (שהם 23-25% מכלל חברי וחברות הכנסת). אולם בבחירות האחרונות חזינו לראשונה במגמת ירידה במספר הנשים. אם בכנסת ה-24 ובכנסת ה-23 היו 30 חברות כנסת, בכנסת הנוכחית ישנן 29 נציגות בלבד. גם בממשלה ישנה ירידה במספר השרות. הירידה במספר הנציגות, לצד ירידה של נשים במקומות הריאליים במרבית המפלגות, היא מגמה מדאיגה שיש לתת עליה את הדעת. בגיליון הראשון שלנו הסברנו את חשיבות הייצוג השווה של נשים בפוליטיקה (הארצית והמקומית). כבר בתחילת המשא ומתן הקואליציוני נוכחנו לדעת מה הסכנה הטמונה בעליית כוחן של מפלגות שמרניות ותת הייצוג של נשים הוא משמעותי בהקשר הזה, במיוחד כאשר מפלגות כאלה מעוניינות לקדם מציאות חיים של הפרדה והדרה. כך, למשל, בציונות הדתית וביהדות התורה דרשו עיגון חוקי להפרדה מגדרית בין נשים לגברים באירועי תרבות. המאבק בהפרדה מגדרית – בתרבות, באקדמיה, באוטובוסים – הוא מאבק ארוך שנים שידע עליות ומורדות, אך בפרלמנט שבו מלכתחילה אין רוב לנשים וכוחן רק נחלש קיימת סכנה אמיתית לחופש ולשוויון שלהן. בהקשר הזה, אי אפשר גם להתעלם מהריאקציה נגד הקהילה הלהטב"קית והניסיון לעגן בחקיקה הסתה לגזענות. מאבקים לזכויות אדם ושוויון זכויות תמיד קשורים אלה באלה והצלחתם תלויה במידה רבה של סולידריות וצעידה משותפת.

תגובת הנגד למאבקים פמיניסטיים בארץ והניסיון לעגן אותה באמצעים פרלמנטרים וחוקיים, מזכירה במידת מה את סערת ביטול פסק הדין רו נגד ווייד בארצות הברית. רו נגד ווייד הוא פסק דין היסטורי שניתן על ידי בית המשפט העליון בארצות הברית ב-1973 ובעקבותיו זכו הנשים בארצות הברית לאוטונומיה על גופן ובזכות לבצע הפלות בשליש הראשון של ההיריון. חשוב לזכור, שחקיקה נגד הפלות מעולם לא מנעה מנשים לבצע אותן, ומשחר ההיסטוריה נשים מצאו דרכים לסיים היריונות בלתי רצויים. אולם מניעת הפלות גרמה, יותר מכל, לפגיעה ומוות של נשים, שכן ברגע שאין גישה חופשית ובטוחה להליך הרפואי הזה, נמצאות אלטרנטיבות אחרות, שלא פעם מסתיימות בסיבוכים רפואיים שמובילים לתמותה. ב-24 ביוני 2022 ביטל בית המשפט העליון האמריקאי את פסק הדין רו נגד ווייד. פסק הדין קבע כי הזכות לביצוע הפלות אינה מעוגנת בחוקה האמריקאית וכי כל מדינה בארצות הברית רשאית לחוקק חקיקה בעניין כראות עיניה. החלטת בית המשפט התקבלה במחאה רבה, אך בו בעת הובילה לגל חקיקה שמרני שביקש להחזיר את הגלגל לאחור ולהגביל ולאסור על נשים לבצע הפלות ברחבי ארצות הברית. 

גל המחאה שעורר ביטול פסק הדין רו נגד ווייד בא לידי ביטוי בתוצאות בחירות האמצע בארצות הברית, כשחלק מהמדינות בחרו להגן על הזכות להפלה ואחרות מנעו חקיקה האוסרת על הפלות. גם אם התוצאות לא היו גל סוחף של עיגון בחקיקה את הזכות להפסקת היריון, אי אפשר להפחית בנסיונות הבלימה לריאקציה ולאופן שבו נשים (וגברים) יצאו להצביע ולהשתמש בזכות אחת עליה נלחמו כמאה שנים לפני כן, כדי להבטיח את המשך קיומן של זכויות אחרות.

המאבק הפמיניסטי ידע עליות ומורדות, וכמו כל תנועת מחאה ומהפיכה – נתקל כל כמה שנים בגל התנגדות ובתגובות שלרגע גורמות לתחושה שאנחנו צועדות אחורה, בחזרה לתקופות חשוכות יותר. אבל כל צעד אחורה (כמו בארצות הברית) או כל עצירה במקום (כמו בייצוג בכנסת) הם רק שלב בתהליך, וכשאנחנו מתבוננות קדימה ל-2023, חשוב לזכור שאלה רק מהמורות בדרך, ושלצידן מתרחשים תהליכים חיוביים ומעוררי השראה. כך, למשל, בחירות האמצע בארצות הברית היו גם נקודת ציון למספר שיא של נשים שנבחרו לתפקידים בכירים בממשל. זה מצטרף גם למינויה של קטנג'י בראון ג'קסון לשופטת בית המשפט העליון האמריקאי מוקדם יותר ב-2022. בכך הייתה ג'קסון לאישה השחורה הראשונה שנבחרה לתפקיד זה ופורצת דרך לנשים רבות נוספות. באוקטובר האחרון הושבעה לפרלמנט בניו זילנד סוראיה פקה-מייסון ובכך לראשונה בהיסטוריה של ניו זילנד (שהייתה אחת המדינות הראשונות להעניק  זכות הצבעה לנשים) הנשים הפכו לרוב בפרלמנט. ובינתיים בארץ, יעל יחיאלי השיקה את מיזם 5050, שבו היא מבקשת לקדם ייצוג שווה לנשים בכל מקום שבו מתקבלות החלטות ובימים אלה, לקראת הבחירות ברשויות המקומיות, מנסה להביא לייצוג שווה יותר במערכות השלטון המקומי.

ואי אפשר לדבר על פוליטיקה ומהפיכות מבלי להזכיר את מה שמתרחש באיראן בימים אלה. מחאת החיג'אב באיראן החלה כבר ב-2017, כשווידה מוהד קשרה את החיג'אב שלה למקל ונופפה בו, במחאה נגד השלטון האיראני והחוק המחייב נשים לעטות חיג'אב. במשך השנים היו עוד מספר גלי מחאה, האחרון שבהם פרץ בספטמבר 2022, לאחר מעצרה ומותה של מהסא (ג'ינה) אמיני על ידי משטרת הצניעות ובעקבות העלמותה ומותה של הנערה ניקה שקרמי. גל המחאה הנוכחי הוציא לרחובות נשים איראניות רבות שהחליטו להסיר את החיג'אב, לגזור את שיערן ולהפגין נגד הדיכוי.

בינתיים, לא ברור מה תהיינה תוצאות המחאה. בשלהי נובמבר עלו שמועות שהרשויות עשויות לבטל את משמרות הצניעות, אולם לא יצאה אף הודעה רשמית בעניין. המחאה באיראן והמספר הרב של העצורים והעצורות, חושפים לא רק את מערכות הדיכוי של משטרים טוטאליטרים כמו זה האיראני, אלא גם את המקום של סולידריות פמיניסטית בשינוי סדרי עולם וככוח מהפכני מניע. בעוד שהמשטר האיראני פונה לכוחות טוטאליטרים דכאניים אחרים, כמו רוסיה, בבקשת סיוע בדיכוי המחאות, רבבות ברחבי העולם מביעות סולידריות עם נשות איראן ובכך מלמדות על האוניברסליות של המאבק הפמיניסטי.

סולידריות שכזו  לידי ביטוי גם בהקשר למתרחש באפגניסטן בימים אלו, שם אסר הטליבאן על נשים ללמוד באוניברסיטאות, כחלק מתהליך דיכוי והשתקה מתמשך (הקשיבו לשיחה עם מרים סולמנחיל, פוליטיקאית אפגנית גולה, בראיון לכאן). לא מדובר רק בסולידריות בינלאומיות, אלא גם בכזו המגיע מתוך החברה האפגנית. כך, למשל, מאות סטודנטים גברים מהעיר קנדהאר שבדרום אפגניסטן החרימו את מבחני הסמסטר לאות הזדהות עם הנשים שהודרו מהאוניברסיטאות, וזאת חרף האלימות שספגו מכוחות הטליבאן. בסופו של דבר, מדובר במאבק משותף (בטליבאן, בפטריארכיה) והסולידריות ושיתוף הפעולה הם מרכיב חשוב ומהותי בו (על גברים כבני ברית במאבק הפמיניסטי אפשר לקרוא בגיליון גברים שלנו).


הבעיות שהתגלו בעקבות שלל המשברים שהזכרנו פה הן לא בעיות חדשות – הפערים בשוק העבודה, הפגיעה בנשים בזמן מלחמה, תת הייצוג בשולחנות מקבלי ומקבלות ההחלטות וההשלכות של זה על המציאות היום-יומית שלנו, וכמובן – הנסיונות המתמשכים להגביל נשים, למנוע מהן השכלה ולאיים על חייהן. אבל אנחנו רוצות לסיים בנימה אופטימית בהסתכלות קדימה אל 2023. לצד הדריכה במקום, הדיכוי והחשש העמוק לפגיעה בזכויות אדם והחזרה אחורה לתקופות אפלות יותר, צריך לזכור שמהפיכות תמיד זוכות לתגובות נגד שמרניות, אבל שאפשר להתגבר עליהן. עשינו זאת בעבר ונמשיך לעשות זאת. כדאי גם להיאחז באותה סולידריות גלובלית, לזכור את שותפות הגורל ואת הנכונות של יותר בני ובנות אדם להיאבק ולקחת חלק בתיקון העולם והפיכתו למקום הוגן ושווה יותר.


כמה מילים על… קרוליין קריאדו פרז

קרוליין קריאדו פרז (Caroline Criado Perez) היא סופרת, עיתונאית, ואקטיביסטית בריטית. בפעילותה, בקמפיינים שלה, ובכתביה, עוסקת קריאדו פרז בייצוג של נשים בכל תחומי החיים, מצביעה על התבניות הסקסיסטיות לפיהן פועלת החברה, ומוכיחה כי העולם בנוי על ידי ולמען גברים. היא נושאת באות מסדר האימפריה הבריטית (OBE) על פעילותה הפמיניסטית. היא הובילה קמפיינים פמיניסטיים הקוראים לייצוג שווה של נשים במדיה, נלחמה נגד הסרת האישה היחידה (חוץ מהמלכה) שהופיעה על שטרות הפאונד האנגלי, קמפיין שהביא להדפסת דיוקנה של ג׳יין אוסטין על שטר של £10. האיומים הקשים שספגה בטוויטר סביב קמפיין שטרות הכסף עוררו מחאה, והובילו את טוויטר להטמעת כפתור לדיווח מיידי על ציוצים פוגעניים או מאיימים. קמפיין נוסף לייצוג נשי עסק ב-11 הפסלים שניצבו בככר הפרלמנט הבריטי, כולם של גברים. פעילותה של קריאדו פרז הביאה להצבת פסל נוסף בככר, של הסופרג׳יסטית מיליסנט פוסט. 

בשנת 2019 יצא לאור ספרה השני, Invisible Women: Exposing Data Bias in a World Designed for Men העוסק בהשפעה של עיצוב, מחקר ותכנון על חייהן של נשים. בפודקאסט שלה (ראו המלצת האזנה), ממשיכה קריאדו פרז לעסוק בנושאים של פער נתונים מגדרי, ומצביעה על בעיות סיסטמטיות של איסוף נתונים, ייצוג שווה במחקר, וניתוח נתונים על בסיס מגדרי. ניתן (ומומלץ!) להירשם לניוזלטר שלה, לעקוב אחריה באינסטגרם, להאזין לפודקאסט המצוין שלה, וכמובן לקרוא את ספריה.


פינת ההמלצות

קריאה: פמיניזם ל-99%, מניפסט מאת צ'ינצ'יה ארוצה, טיטהי בהאטצ'ריה וננסי פרייזר (יצא לאור בעברית בתרגום עדי מורנו). ספרון קצר המציע מניפסט פמיניסטי אנטי-קפיטליסטי הדוגל בסולידריות ואיחוד מאבקים.

האזנה: פרק מהפודקאסט של קרוליין קריאדו פרז, Visibile Women, על שביתת הנשים ההיסטורית באיסלנד, על חשיבות איסוף נתונים, ועל כוחן של מחאות לעשות שינוי.

צפייה: הנבחרות. סדרת דוקו של כאן11 שסוקרת את ייצוג הנשים בכנסת ישראל מקום המדינה ועד השנים האחרונות, ושופכת אור על הקשיים שבדרך, מכשולי הפטריארכיה, ואת המשמעות של סולידריות ושיתוף פעולה.

מעקב: יעל יחיאלי ופרויקט 5050 (בימים אלה נערך מימון המונים לקידום הפרוייקט, אפשר לקרוא על כך יותר פה).


ולסיום: #נצנצים באוזניים

 רוצה לקבל את הגיליון הבא ישירות לתיבת המייל שלך?

תגובה אחת על “גיליון 12: משברים והזדמנויות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

Close