ברוכות הבאים למוסף ספורט!
בשבוע שעבר ציינו שנה להקמת המגזין שלנו וחגגנו את האירוע המשמח הזה בכל הרשות החברתיות שלנו עם תזכורות לגיליונות שפרסמנו בשנה האחרונה, אינפוגרפיקה מגניבה עם הפמיניסטיות האהובות עליכן.ם, ואפילו הופעה חגיגית בטלוויזיה!
הקהילה שלנו הולכת וגדלה, ואנחנו שמחות על כל אחד ואחת מכן.ם.
בגיליון האחרון שלנו עסקנו בספורט ונשים (ודיברנו גם על המונח ספורט נשי). הפעם אנחנו רוצות לחבר עוד כמה נקודות ולספר על נשים פורצות דרך, על תיקון קטן בחוק שעשה היסטוריה, ועל הצטלבות מאבקים וזהויות בכל מה שנוגע לספורט.
קריאה נעימה!
במהלך הכנת הגיליון הקודם נדהמנו מכמות השיאים של נשים ראשונות. האישה הראשונה לרוץ מרתון; האישה הראשונה להשתתף באולימפיאדה; האישה הראשונה לשפוט במשחק בינלאומי; האישה הראשונה להשתתף בספורט הזה, לכהן בתפקיד ההוא, להיכלל בתחרות ההיא. כל זה רק הדגיש לנו ביתר שאת שבכל הקשור לשילוב נשים, כשזה מגיע לספורט התהליך הזה התחיל מאוחר ומתפתח באיטיות, אולי יותר מכל תחום אחר שאפשר לחשוב עליו. גם היום, רגע לפני 2020, אנחנו עדיין נתקלות מדי שנה בידיעות חדשותיות על נשים פורצות דרך במרבית ענפי הספורט. וגם ההישגים שהיום נראים לנו מובנים מאליהם, קיימים, במקרה הטוב, שניים-שלושה עשורים. גביע העולם בכדורגל נשים, למשל, התקיים לראשונה רק בשנת 1991 (לפני 28 שנים בלבד), התאחדות כדורסל הנשים הלאומית האמריקאית (WNBA) נוסדה בשנת 1996 (כלומר, קיימת רק 23 שנים), מרתון נשים נכלל כספורט אולימפי לראשונה בשנת 1984 (לפני 35 שנים בלבד), ומירוץ המזחלות המסורתי של שווייץ קיבל לשורותיו נשים רק משנת 2018 (לפני שנה אחת!), אחרי איסור של 89 שנים.
ובינתיים, בארגנטינה, כדורגל נשים עדיין לא קיבל מעמד של ספורט מקצועי (לעומת כדורגל גברים, שקיבל מעמד רשמי לפני 90 שנה). ובימים אלה הכדורגלנית מקרנה סנצ׳ז תובעת את התאחדות הכדורגל הארגנטינאית כדי לשנות את המצב הזה.
1. ויולט פלאמר – האישה הראשונה שמונתה לשופטת בליגת ה-NBA (מונתה ב-1997); 2. שרה תומאס – האישה הראשונה (מכל מגדר) שחצתה בשחייה את תעלת למאנש; 3. שרלוט קופר – אלופה אולימפית ראשונה בטניס ליחידים; 4. אלתיאה גיבסון – ספורטאית השחורה הראשונה (מכל מגדר) לזכות בתואר גנרד סלאם בטניס ; 5. שרה תומאס – מונתה ב-2015 להיות השופטת הראשונה בליגת ה-NFL וב-2019 עשתה היסטוריה אחרי שהייתה לאישה הראשונה לשפוט במשחק גמר של הליגה; 6. אנז'לי באהגוואט – האישה ההודית הראשונה לזכות במדליית זהב (בקטגוריית ירי ברובה אוויר); 7. ניקולה אדאמס – המתאגרפת הראשונה לזכות במדליית זהב באולימפיאדה, הספורטאי.ת הקוויר.ית המוצהר.ת הראשונ.ה (מכל מגדר) שזכתה במדליית זהב בקטגוריית אגרוף; 8. מנון ריאום – האישה הראשונה לשחק בליגת ה-NHL (ליגת ההוקי קרח המקצועית בצפון אמריקה); 9. בוורלי פרנסיס – האישה הראשונה שהרימה משקולות מעל משקל 300 ליברות; 10. הלן דה פורטאלה – האישה הראשונה שזכתה במדליית זהב (או בכלל) באולימפיאדה. היא זכתה יחד עם בעלה והאחיין שלו בקטגוריית שיט; 11. אשלי פיולק – רוכבת המוטוקרוס המקצועית החירשת הראשונה (מכל מגדר); 12. רונדה ראוזי – האישה האמריקאית הראשונה שזכתה במדליה אולימפית בקטגוריית ג׳ודו; 13. יעל ארד – הישראלית הראשונה (מכל מגדר) שזכתה במדליה אולימפית.
בשנת 1972 התקבל תיקון קטן לחוק האמריקאי, שכונה בשם הצנוע ״סעיף 9״ (Title IX). מאחורי השם חסר הייחוד הזה הסתתר תיקון עם השפעה בלתי מבוטלת על השתתפות נשים בספורט. בקצרה, התיקון אוסר על כל מוסד חינוכי בארה״ב – בין אם ציבורי ובין אם פרטי – להפלות תלמידים בכל תחום על רקע מין (מה שהיום נקרא מגדר). התיקון מחייב תקצוב שווה לילדות ולילדים, גברים ונשים בכל תחומי החינוך, לרבות ספורט (גם מכללות ואוניברסיטאות נכללות בתיקון הזה). הסרטון הבא מסביר מהו התיקון, ואיך הסעיף הקטן בו, שמתייחס לספורט, העלה את מספר הילדות שעוסקות בספורט מכמה מאות אלפים לכמה מיליונים.
בגיליון הקודם דיברנו על החשיבות בתקצוב שווה לקבוצות נשים וגברים ואת התביעה (שהתקבלה) בעניין זה בארץ. אחד האירועים שהיוו רקע לתביעה היה הציוץ הזה, של הכדורגלנית אשרת עיני:
הציוץ של עיני חשף את התנאים הירודים להם זוכות השחקניות ועורר דיון בשאלת ההבדל בין מידת ההשקעה בגברים לנשים בספורט. המלתחות הן רק דוגמא אחת לפערי ההשקעה. התקציב הזעום שהענף הזה – כמו רוב (אם לא כל) ענפי הספורט בארץ – מקבל אינו מאפשר לשלם שכר הולם לשחקניות, לצוות המאמנים.ות ולא מאפשר לשפר את התנאים הפיזיים של המגרשים או אפילו לספק מדים לנבחרת עם שמות השחקניות עליהן.
אבל כל זה אינו דבר חדש. כבר בשנת 1976 נבחרת החתירה של אוניברסיטת ייל בארה״ב קיימה מחאה על אותו נושא ממש – מחסור במלתחות ראויות. הקפטנית ארנסט, שהנהיגה את המחאה, בחרה בטקטיקה קצת אחרת והספורטאיות התפשטו בפרהסיה וכתבו על גופן את המילים Title IX כדי להדגיש את המחסור במקלחות במתקנים המיועדים לנשים.
בהקשר של פריצות דרך, מעניין לבחון את הנקודות בהן ישנה הצטלבות של זהויות.
לפעמים, תוך כדי שנשים בספורט נאלצות לעבור בעל כורחן את משוכת האפלייה המגדרית, הן גם שוברות שיאים שאינם קשורים רק למגדר, אלא גם למרכיבי זהות אחרים שלהן. אלתיאה גיבסון (Althea Gibson), למשל, הייתה הספורטאית השחורה הראשונה (מכל מגדר) לזכות בתואר גנרד סלאם בטניס; אשלי פיולק (Ashley Fiolek) היא רוכבת המוטוקרוס המקצועית החירשת הראשונה (שוב, מכל מגדר), ושרה תומאס היא האישה הראשונה (מכל מגדר) שחצתה בשחייה את תעלת למאנש (ארבע פעמים!). קראו עליה כאן באנגלית וכאן בעברית.
לא צריך להרחיק מעבר לים כדי למצוא דוגמאות לעירוב מאבקים וזהויות בהקשר לספורט. רק לאחרונה פורסם שבליגת העל בכדורסל ישתתפו השנה ארבע שחקניות דוברות ערבית. הצורך לציין את פרט המידע הזה, מלמד עד כמה האפשרות לשילוב נשים ממגוון פלחי האוכלוסייה בארץ רחוקה מלהיות נורמה ברורה מאליה.
(עוד על המקום של מאבק רב-זהויות במסגרת המאבק הפמיניסטי אפשר לקרוא בגיליון השלישי שלנו)
ההפרדה המגדרית בספורט היא בעייתית מבחינות רבות, וגם כשהיא מתקיימת, ישנו דיון מתמשך לגבי הקריטריונים לפיהם צריכה להתבצע ההפרדה הזאת. ראו למשל את המקרה של קאסטר סמניה (Caster Semenya), האצנית מדרום אפריקה. סמניה, כמו דותיי צ׳אנד (Dutee Chand) לפניה, נדרשה לסדרת מבחנים כדי להוכיח שהיא נקבה מבחינה ביולוגית. כשנתגלו בגופה רמות טסטוסטרון גבוהות מהרגיל נאסר עליה להשתתף במקצה הנשים, אלא אם תתחיל לקחת תרופות להורדת הרמות הגבוהות של ההורמון הגברי. צפו בסרטון הזה שמסביר יפה את המקרה של סמניה, כמו גם את ההיסטוריה של קביעת קריטריונים מגדריים בספורט.
סוגייה סבוכה נוספת היא השתתפות טרנס* בענפי ספורט נשיים. הפרק הקצר בפודקאסט On Side עוסק בסוגייה הזו ומסביר כיצד מתמודד איגוד הספורט האוסטרלי (Sport Australia) בשאלה. מסמך ההנחיות שפרסם האיגוד, יחד עם הוועדה האוסטרלית לזכויות אדם, מפריד, בין השאר, בין ספורט עילית – הרמות הגבוהות של ספורט מקצועי – ובין השתתפות בשאר הרמות של ספורט. לפי נייר העמדה, הזכות להבעה, התפתחות, ומימוש עצמי דרך ספורט, היא זכות בסיסית שצריכה להינתן לכל אחד ואחת באשר הם.ן, ללא קשר למקומם על הרצף המגדרי. ההפרדה בין העיסוק בספורט שהוא נחלת הרוב, לבין ספורט מקצועי שהוא נחלת מעטים.ות ונבחרים.ות, מאפשר לממש את הזכות הבסיסית הזאת.
לגבי עתיד הטרנס* בספורט, אנחנו ממליצות לקרוא את מאמר הדעה הזה, שנכתב על ידי אישה טרנסג׳נדרית, ושמסקנתו העיקרית היא שיש צורך במחקרים מקיפים על ספורטאי.ות טרנס*, על ההשפעה של הורמונים על ביצועים, על זכרון שריר ועל גורמים פיזיולוגים אחרים, לפני שמחליטים החלטות שמשמעותן הדרה או אפלייה של קבוצה זו או אחרת.
בסופו של דבר, ספורט אינו יכול להיות מנותק מהתהליכים החברתיים המתרחשים מחוץ למגרשים. הוא צריך לשקף את השינויים בחברה, ולשמש ככלי לקידום הכלה, שונות, ושיוויון.
נתראה בגיליון הבא!
מורן ותמר.
רוצה לקבל את הגיליון הבא ישירות לתיבת המייל שלך?