עוד כמה נקודות על… גיל

במוסף הנוכחי נחבר עוד כמה נקודות שקושרות בין פמיניזם לזקנה והזדקנות ונדבר על פערים כלכליים, ייצוג בפרסומות, ועל חלקן של נשים מבוגרות במאבק הפמיניסטי.

ברוכות הבאים למוסף גיל!

בגיליון הקודם דיברנו על הקשר בין סקסיזם לגילנות. ראינו איך סטריאוטיפים שנוגעים לזיקנה משפיעים על חיי היום-יום של נשים מבוגרות: בביקור אצל הרופא.ה, בבחינה העצמית מול המראה, בחדר השינה, וגם בתרבות הפופולרית (בספרים, בטלוויזיה ובקולנוע). במוסף הנוכחי נחבר עוד כמה נקודות שקושרות בין פמיניזם לזקנה והזדקנות ונדבר על פערים כלכליים, ייצוג בפרסומות, ועל חלקן של נשים מבוגרות במאבק הפמיניסטי. 

קריאה נעימה!

פער כלכלי-מגדרי

סטיוארט לואיס, מייסד Rest Less (ארגון בריטי התומך במגוון דרכים בשילוב אנשים מבוגרים במקומות עבודה) התייחס לאחרונה בראיון לגרדיאן לאפליה הכפולה ממנה סובלות נשים מבוגרות בשוק העבודה: הן מבחינה מגדרית והן מבחינה גילנית. בגיליון עבודה שלנו עסקנו באופן שבו סטריאוטיפים מגדריים משפיעים על אפשרויות תעסוקה של נשים. סטריאוטיפים כאלה אמנם מקבלים צורה ומשמעות אחרות כשנשים מגיעות לגיל מבוגר, אך הם ממשיכים לשמר את הפער המגדרי בעולם התעסוקה, ובתוך כך – בתחום הכלכלי. מחקרים מראים שנשים זקנות נמצאות במצב כלכלי קשה יותר מאשר גברים זקנים (ראו את המחקר הזה של מרכז טאוב על הפער המגדרי בפנסיה בישראל). החישוב פשוט: בממוצע, נשים עובדות פחות שנים מגברים (בגלל הפסקות לצורך לידות וטיפול בילדים), לעיתים קרובות הן עובדות במשרה חלקית (שוב, כי הן נושאות ברוב הנטל הקשור לניהול הבית והילדים) וגם כאשר הן עובדות באותו היקף ובאותה עבודה – הן מרוויחות פחות מעמיתיהן הגברים, ובהתאמה – צוברות פחות כסף בקרן הפנסיה שלהן. זאת ועוד, מחקרים מצאו כי פערי השכר הגדולים ביותר מתקיימים דווקא כאשר העובדות הן בשנות החמישים לחייהן, אחרי שרוב המחויבויות והעיסוק בילדים קטנים כבר נגמר. מודעות לבעיה היא חלק חשוב מהדרך לפתרון, וכפי שכבר כתבנו בסופו של החלק השני של גיליון עבודה שלנו

"המאבק בשתי החזיתות – זו המבקשת לשנות מתוך המערכת וזו המבקשת לפרק אותה – צריך לבוא בד בבד עם הכרה בחסמים החיצוניים והפנימיים העומדים בפני נשים בשוק העבודה, ויותר מזה, הוא צריך לבוא תוך כדי ניהול שיח פתוח על תרומתם של המעסיקים, העובדות והחברה הכללית לבעיה ובהתאם – גם על תרומתם לפתרון." 

Gender Pay Gap
התמונה לקוחה מכאן

אשטון אפלווייט (Ashton Applewhite)

אשטון אפלווייט היא אקטיביסטית הפועלת נגד גילנות. בהרצאת טד שהעבירה בנושא, אפלווייט התייחסה, בין השאר, גם לסוגיית השתלבות נשים מבוגרות במקומות עבודה. אנחנו ממליצות גם לעיין במאגר המידע המקיף על אנטי-אייג'יזם שהיא הקימה. אפלווייט התארחה בפודקאסט של אמילי אריאס, bossed up, ובמסגרת שיחתן על גילנות ואפלייה במקומות עבודה, אריאס  קישרה בין בעיית הליהוק של נשים בהוליווד, לבין השתלבות של נשים מבוגרות במקומות העבודה. ראיון עבודה הוא כמו אודישן – אריאס אומרת – את צריכה לשכנע שאת יכולה לעשות את התפקיד. בהתחשב בסטריאוטיפים שקיימים בחברה על נשים מבוגרות, זו משימה לא פשוטה בכלל.   

כשדיברנו בגיליון האחרון על הנכחת נשים במדיה ראינו כיצד הייצוג (ובהתאם לכך, גם השיח) יכול להשתנות כאשר נשים מבוגרות כותבות, מפיקות, מביימות, מלהקות. לחסמים שעומדים בפני נשים מבוגרות בשוק העבודה יש השפעה ברמה האישית על מצב כלכלי, נפשי ומנטלי. אך מעבר לכך, יש לתת הייצוג הזה משמעות ברמה החברתית. כמו בכל תחום אחר בחיינו, ככל שיהיו יותר נשים במקומות השפעה וכוח, כך נראה יותר ייצוגים של נשים כמוהן על מסך הטלוויזיה והקולנוע, במוסיקה ובתיאטרון, בטקסי חלוקת פרסים ובכתבות פרופיל על מחקרים פורצי דרך. ובאותה המידה, למדיה הפופולרית יש משמעות וחלק בתהליך השינוי החברתי וביצירת מציאות אלטרנטיבית שאפשר לשאוף אליה. ובהקשר הנוכחי – אם עולם התוכן התרבותי שלנו יתן מקום ובמה לנשים מבוגרות כחלק אינטגרלי ולגיטימי ממרקם החיים האפשרי, התפיסה הזו תחלחל גם לחיים שמחוץ למסך הטלוויזיה ובמת התיאטרון.

פרסומות

כאשר אנחנו מדברות על תת-ייצוג של נשים מבוגרות בתרבות הפופולרית, אל לנו לשכוח את אחד המרכיבים החשובים בתרבות הצריכה בה אנחנו חיות: פרסומות. 

במאמר של יוג'ין לוס ולורנדה איוואן שטבע את המונח ״אייג׳יזם ויזואלי״ כתיאור של הפרקטיקה החברתית של תת-ייצוג או ייצוג שגוי של אנשים מבוגרים במדיה, תוכלו למצוא דיון מקיף ומעניין על הסיבות, הביטויים והייצוגים של אייג׳יזם ויזואלי. 

המסרים שאנחנו סופגים וסופגות ממודעות פרסומת משקפים תפיסות רווחות בחברה, ובה-בעת גם מסייעים ביצירתן. כמו בצעירותנו, גם בבגרותנו אנחנו מקבלות (ומפנימות) את המסר שהגוף שלנו אינו טוב דיו, שתהליך ההזדקנות הטבעי שעובר על גופנו, הוא תהליך שיש לעצור, להאט, או לפחות להסתיר היטב, כל זאת בניגוד למסרים שמועברים לגברים. ממש כמו סוגיית השיער האפור שהזכרנו בגיליון הקודם, גם כשזה מגיע למסרים הנוגעים לדימוי הגוף ולמראה הכללי, משטור גופן של נשים אינו מפסיק, ועיקר מוצרי האנטי-אייג'ינג נמכרים ומשווקים כמעט אך ורק לנשים. אבל פה לא נגמרת הבעיה עם המוצרים האלה. לא רק שהם מנציחים את אותן תפיסות חברתיות ותרבותיות בנוגע לנשים והזדקנות, למרבה האירוניה אפילו כשמוצרים ופרסומות פונים לנשים מבוגרות וזקנות, האפלייה נגדן ניכרת אפילו בפרסומות עצמן, שבהן אותן הנשים, אותו קהל יעד, נעדרות וכלל אינן מופיעות בהן.  

לפני עשור, חברת הקוסמטיקה Dove יצרה  סרטון חמוד שמשחק בדיוק על התעלול הזה: 

ובאותו עניין אבל מזווית אחרת, ראו גם את סערת הרשת שהתעוררה לאחרונה בעקבות הפרסומת לטיפולי האסתטיקה של קופת חולים כללית, בה השחקניות (הצעירות למראה) מדברות על הצורך במתיחות והרמות למיניהן על מנת להיראות ״סבבה״ ו״משודרגות״. פרסומות כאלה מנציחות את התפיסה השלילית בנוגע לזיקנה ולתהליך ההזדקנות הטבעי ואת משטור הגוף הנשי הן של נשים צעירות והן של מבוגרות.

ואם כבר דיברנו על פרסומות, אז יש מקום לציין את הפרסומות של וגיפם (תרופה הורמונלית המשווקת לנשים המתמודדות עם תסמינים פיזיולוגים של גיל המעבר) שעלו לאחרונה בארץ, בכיכובה של השחקנית והסטנדאפיסטית אודיה קורן. לא רק שהפרנזטורית היא אישה מבוגרת, היא גם מתייחסת לחוויות החיים הרלוונטיות לנשים כמוה, ועושה זאת בהומור מוצלח. (ועל הקשר בין פמיניזם והומור כבר כתבנו פה)

פמיניסטיות מבוגרות (ומנוסות!)

את הנקודה האחרונה אנחנו רוצות להקדיש למקום של נשים מבוגרות במאבק הפמיניסטי. 

לעתים יש תחושה שנשים מבוגרות נוכחות מעט מאוד בשיח הפמיניסטי ברשת (אם כי, יש מקום לציין שהן אינן נעדרות לגמרי, ויש אפילו כמה קבוצות פייסבוק, כמו ״פמיניסטיות מבוגרות ומנוסות״, שבהן אפשר למצוא את קולן.) ייתכן שהדבר נובע מהמדיום או אולי מהשפה והז׳רגון בהם מתנהלים הדיונים האלה. אבל יש לזכור שהפמיניזם לא התחיל עכשיו (על הדור הקודם של פמיניסטיות בארץ ובעולם, קראו את הראיון הזה עם אסתר עילם), וחוסר בקיאות או שימוש במונחים העכשוויים אינו מעיד על מידת הפמיניזם של הדובר.ת.

בשיח הפמיניסטי הפופולרי יש עיסוק בנושאים מגוונים שרלוונטים לנשים בכל גיל – הטרדות ברחוב ובמקום העבודה, אמהות וקריירה, אלימות, קודי לבוש ומשטור המראה החיצוני, שוויון הזדמנויות בספורט ובכלל ועוד – אבל בשיח עצמו יש לא פעם התמקדות בפרספקטיבה שרלוונטית יותר לנשים צעירות (וגם אנחנו, לעתים, חוטאות בכך), וזה נובע מכך שהשיח מובל על ידי הדור הצעיר יותר של הפמיניסטיות. כתוצאה מכך, לא רק שהנושאים הללו לא נידונים מפרספקטיבה רחבה יותר, אלא שגם נושאים חשובים לא פחות, כמו פנסיה, מודעות לתופעות גיל המעבר, סיכונים בריאותיים ייחודיים לנשים מבוגרות (כמו התקפי לב), אפליה על רקע גיל, מגיעים לכותרות לעיתים רחוקות, אם בכלל.


בגיליון השלישי שלנו דיברנו על דרכים שונות להיות פמיניסט.ית, ועל החשיבות של שילוב זהויות ורבדים של המאבק (intersectional feminism). קולן של פמיניסטיות מבוגרות צריך להיות נוכח בדיוק כמו קולותיהן של קבוצות אחרות בפמיניזם. בסופו של דבר, שיח המכיל זוויות ראייה מגוונות, שמודע ונותן ביטוי לפרספקטיבות אחרות, הוא שיח שוויוני יותר, צודק יותר וחזק יותר.


לפני סיום, אנחנו רוצות להפנות את תשומת לבכן.ם לקמפיין החשוב של מגזין און לייף ועמותת ״לא לאלימות״ המבקשים עזרה במימון קווי חירום לנשים בזוגיות אלימה. הכנסו לעמוד הקמפיין כדי לקרוא עוד על המיזם החשוב הזה, וכדי לסייע בתרומה. 

נתראה בגיליון הבא,

מורן ותמר


 רוצה לקבל את הגיליון הבא ישירות לתיבת המייל שלך?

תגובה אחת על “עוד כמה נקודות על… גיל

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

Close