עוד כמה נקודות על… גברים

במוסף הנוכחי נרחיב קצת יותר על אבהות, גברים פמיניסטים, תפקידן של נשים בכינון גבריות רעילה, ועל חינוך נערים לגבריות בריאה.

ברוכות הבאים למוסף גברים!

בגיליון האחרון דיברנו על מקומם של גברים במאבק הפמיניסטי, כבני ברית וכשותפים שווים ובעלי אינטרס. דיברנו על גבריות רעילה – אחד הכלים היעילים ביותר של הפטריארכיה – על גבריות חדשה, ועל אבהות. במוסף הנוכחי נרחיב קצת יותר על תפקידם של גברים בתוך המשפחה, נתבונן על זהות פמיניסטית של גברים, נדבר על תפקידן של נשים בכינון גבריות רעילה, ונדון על הדרכים בהן אפשר לחנך נערים לגבריות בריאה וטובה. 

קריאה נעימה!


נשים וגבריות רעילה

אחד הדברים שציינו בגיליון הוא שהפטריארכיה מגדירה רק סוג אחד של גבריות, הכוללת סט תכונות ברור וקבוע. ההגדרה הצרה הזו מגבילה ופוגעת בגברים. בין השאר, הזכרנו את הפרסומת של ג׳ילט כפרסומת המציגה אלטרנטיבה אחרת לגבריות. בכתבה הזאת תוכלו לקרוא ניתוח מעניין של הפרסומת. הטענה העולה מהכתבה היא שהצגה של גבריות רעילה ככזו שנוצרת רק על ידי גברים היא ייצוג חלקי של המציאות, וגם נשים תורמות לתרבות הזאת. גם נשים אומרות לילדים boys will be boys, גם נשים מגיבות בדחייה לבן זוג שבוכה, גם נשים שואלות ילדות ונערות ״מה לבשת?״. כולנו, גברים ונשים, גדלנו בפטריארכיה והפנמנו את המסרים הרעילים. חלקנו, ללא קשר למגדר, ולעיתים אפילו בלי כוונה או מחשבה, חוזרות ומחזקות את המסרים האלה.

פמיניזם גברי

מה זה אומר להיות גבר פמיניסט? האם פמיניזם גברי שונה בפרקטיקה שלו מפמיניזם נשי? לפני כמה שנים, במהלך מסיבת עיתונאים, נשאל שחקן הטניס אנדי מורי איך זה מרגיש להיות השחקן האמריקאי הראשון שהגיע לחצי גמר הטורניר. בלי להניד עפעף, מורי תיקן את הכתב והעיר ״הגבר הראשון״.

ההתנהגות הזאת זיכתה אותו בתואר ״פמיניסט קז׳ואלי״, מונח בו השתמשה ג׳ס פיליפס, חברת פרלמנט בריטית, בציוץ שצייצה בעניין. מה זה פמיניסט קז׳ואלי? לפי ראיון שנערך עם פיליפס (ניתן לשמוע אותו פה), גברים שהם פמיניסטים קז׳ואלים תומכים ומקדמים פרקטיקות פמיניסטיות בלי להצהיר שזה מה שהם עושים. כלומר, הם משאירים מרחב לנשים ולמאבק הפמיניסטי ואינם מפנים את הזרקור אליהם עצמם. 

בכתבה הזאת של קירסטי מאיור אפשר למצוא הרחבה על התפיסה הזו. מאיור מציגה את הרעיון של פמיניזם גברי כמשהו שהוא מעבר להצהרה חד פעמית, אלא חלק מאינטראקציה מתמשכת עם נשים. פמיניזם, מאיור מסבירה, הוא תהליך מתמשך של למידה. כך, כאשר גברים מתרגזים כשאומרים להם שהם התבטאו או התנהגו בצורה סקסיסטית הם מפספסים את הנקודה. להיות פמיניסט אין פירושו להיות מושלם (והתייחסנו לזה בגיליון שלנו על פמיניזם). יש להקשיב, לכבד את החוויה של מי שעומד.ת מולכם, ללמוד מהסיטואציה במקום לקחת את זה כמתקפה אישית. כולנו טועים וטועות. כן, גם נשים וגם נשים פמיניסטיות. 

אחת מהטענות שעולות לגבי גברים פמיניסטים, היא שהם מקבלים שבחים ומחמאות על התנהגויות ואמירות שלא היו נחשבות כראויות להתייחסות מיוחדת לו היו נעשות על ידי נשים. דברה פרנסיס-וייט מסתכלת על הביקורת הזאת מכיוון קצת אחר. בספרה The Guilty Feminist היא כותבת: 

Some people may see that as unnecessary ‘cookies for allies’ — but it’s exactly the kind of structural reform that’s critical for lasting change. Men are rewarded for all sorts of good, bad and random behaviours. Society works on validation and opprobrium. We need to start collectively rewarding the right things and letting them feel the trust of the tribe when they act as allies.

[The Guilty Feminist, page 150]

אבהות

קבוצות פייסבוק כמו ״אבא פגום״ לכאורה נותנות מקום לגברים לדבר על חוויית ההורות שלהם, דבר שלא היה קיים קודם. אבל למעשה, כמו שנטען בכתבה הזאת של איתן לשם, התכנים שמובאים בעמוד מחזקים את התפיסה המסורתית-סטריאוטיפית של תפקיד האבות במשפחה ויכולת ההכלה הרגשית של גברים בכלל. 

״אלא שהגבר פגום מלידתו, כשהוא מוסלל באכזריות אל עתיד נטול רגשות שכותרתו היא להיות גיבור, עדיף מת. השאיפה האמיתית של האבות צריכה להיות "שלמים", ולנסות להיעזר במתנת האבהות כדי למצוא רגשות ומקומות עדינים בנפש שנמחקו כדי לשרת את החברה. "השיח הפגום" לא מקדם את הגבר, לא יוצר עבורו מרחב רגשי בטוח ולא מרחיב את השפה הרגשית בה הוא כל כך דל. הגבר מכיר את השיח הזה כל חייו, הוא יודע הכל על פתרונות טכניים והיסטוריה של קבוצות כדורגל, אך פגיעה או תסכול הופכים אצלו לזעם, חרדה או התרגשות אמיתית למראה בנו הופכת לשתיקה.״

(מתוך הכתבה)

לעומת "אבא פגום", המיזם Music Football Fatherhood מציע פלטפורמה חברתית לגברים שעוסקת בלייף-סטייל ובהורות ומציגה אלטרנטיבה מוצלחת למקום מפגש לגברים לדבר ולעסוק באבהות, הורות וגבריות. המטרה של המיזם היא לתת מרחב לגברים לדבר על אבהות, להגדיל נראות של אבהות מודרנית ומגוונת, ולחתור לשוויון מגדרי בבית ובמקום העבודה (על שיוויון בבית כהכרחי לשיווין במקום העבודה כתבנו בגיליון שלנו על עבודה). מייסד התוכנית, אליוט ריי, זכה בפרס #HeForShe של האו״ם (קמפיין שהזכרנו בגיליון הקודם) לשנת 2019.

נַעֲרוּת חדשה

פגי אורנסטין, מחברת הספר Boys & Sex: Young Men on Hookups, Love, Porn, Consent, and Navigating the New Masculinity, טוענת כי בעוד שהפמיניזם ושיח ההעצמה הנשית נתנו הרבה כלים לילדות ולנערות להתמודד עם סטריאוטיפים מגדריים ומבנים פטריארכלים, דבר כזה אינו זמין לילדים ונערים. ואכן, למרות פרויקטים ממוקדי-נערים (כמו התוכנית על הסכמה שהזכרנו בגיליון הקודם) יש עדיין יותר עיסוק בהקניית כלים ל"העצמה" של נערות ונשים מאשר נערים וגברים. הספר של אורנסטין עוסק בעיקר בנושא אחד – היחס למין – אבל לפי אורנסטין דיונים על סקס והסכמה הן רק ההתחלה של השיח, לא הסוף שלו. מתוך הדיבור והעיסוק בנושאים אלה עולים נושאים אחרים כמו: מגדר, כוח, גבריות ונשיות.

דור הנערים שגדל כעת מופצץ בדימויים סקסיסטים ובייצוגים לא ריאלים של נשים, מין ויחסים בין גברים לנשים (בעיקר דרך פורנו, שזמין יותר מאי פעם) – דימויים שאותם הם מפנימים, שמשפיעים על האופן בו הם מתנהגים ומבינים סיטואציות חברתיות, ושמסייעים בסופו של דבר לקיבוע מסגרת המחשבה וההתנהגות הפטריארכלית. אבל זהו רק צד אחד של הבעיה. הצד השני הוא היעדר אלטרנטיבה חזקה, ברורה וזמינה למסרים ההרסניים האלה, מיעוט כלים או מתווה שיכול לעזור לנערים ללמוד ולתרגל גבריות בריאה וטובה.

בראיון המצוין שנערך איתה בניו-יורקר, אורנסטין אומרת שבמובן מסויים, אמירות כמו ״עליך לכבד נשים״ המופנות לנערים וגברים הן חסרות משמעות. לדבריה, לומר דבר כזה בלי לחנך וללמד את המשמעות, בלי לתת דוגמא להתנהגויות ראויות, שווה למצב בו, למשל, אומרים.ות לנער שלא ידרוס זקנות ואז נותנים.ות לו את המפתחות לרכב, מבלי ללמד אותו לנהוג. אנחנו ממליצות גם לקרוא את המאמר הזה המבוסס על חלקים מהספר. את פרטי הספר, כמו ספרים אחרים שהזכרנו בגיליון הקודם, אפשר למצוא ברשימת הקריאה שלנו לגיליון זה.


פמיניזם, אם כן, מציע לנו – גברים, נשים וכל מי שנמצאים.ות על הקשת המגדרית – דרכים שונות וחדשות להבין, להתייחס ולחוות גבריות. כבר ציינו שהפטריארכיה מדכאת ופוגעת הן בנשים ובגברים, כשכל קבוצה חווה את הדיכוי בצורה אחרת. הדרך לריסוק הפטריארכיה היא באמצעות הכרה הדדית בתחלואיה ובהשפעותיה ובשיתוף פעולה חוצה מגדרים ומגזרים במאבק הפמיניסטי.

נתראה בגיליון הבא,
מורן ותמר

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

Close