גיליון 5: שפה ומאבק

בגיליון חגיגי לרגל יום האישה הבינלאומי נדבר על מאבקים ששינו את השיח, ועל שיח חדש שאיפשר את היווצרותם והמשכיותם של מאבקים.

״אני לא רוצה להגיד "אנחנו רוצים" אני רוצה להגיד "אנחנו רוצות" כי … אנחנו רוצות."

מרב מיכאלי

ברוכות הבאים לגיליון נוסף של הפמיניסט.ית, והפעם, לרגל יום האישה הבינלאומי, אנחנו שמחות להציג בפניכן.ם גיליון מאבקים חגיגי. את הגיליון הקודם סיימנו באמירה כי יש צורך לדבר על בעיות כדי לפתור אותן. בגיליון הנוכחי נדבר על מאבקים ששינו את השיח, ועל שיח חדש שאיפשר את היווצרותם והמשכיותם של מאבקים.

קריאה נעימה!


למילים יש כוח, וכך גם להגדרות. זה נכון לבחירת המילים שלנו בשפה עם דקדוק מגדרי, זה נכון לאופן בו אנחנו מגדירות את עצמנו ובונות זהות, וזה נכון גם למאבקים. השיח העכשווי על הטרדות מיניות יוצא מנקודת הנחה שכולנו יודעות.ים במה מדובר כשאנחנו אומרות ״הטרדה מינית״. אבל המונח הזה לא היה מוכר עד תחילת שנות ה-70 של המאה הקודמת. עד אז, נשים שחוו את קשת התופעות שנכנסות תחת הקטגוריה הזו התקשו לחלוק בחוויות שלהן אחת עם השנייה ולהכיר בכך שלא מדובר בתופעה ייחודית הקשורה רק למקום העבודה שלהן, הבוס שלהן, או אליהן עצמן. טביעת הביטוי איפשרה לנשים להגדיר חוויה שהיא כמעט יומיומית ולתת לה שם. השפה המשותפת הביאה בראש ובראשונה להבנה שאין מדובר במקרים מנותקים אחד מהשני, אלא בתופעה כוללת, ומשם נסללה הדרך לפעולת נגד ולמאבק.

המקרה של #MeToo הוא דוגמא אחרת למונח שאיפשר התארגנות ומאבק. במקרה הזה לא היה מדובר בתוספת חדשה למילון, אלא בשימוש חדש לשתי מילים נפוצות בשפה האנגלית. השימוש בתגית #MeToo החל ב-2006, אז טבעה טרנה ברק (Tarana Burke) את המונח במסגרת פעילותה החברתית. ברק, שעבדה עם נערות, ובפרט נערות שחורות, חיפשה דרך פשוטה שתעביר מסר של אמפתיה, הזדהות ושותפות גורל מול סיפורים קשים על הטרדות, תקיפות והתעללות מינית. על המקרה הספציפי שהביא אותה להתחיל בשימוש בתגית #MeToo בדף שלה ב-MySpace, ניתן לקרוא כאן.

באוקטובר 2017, לאחר חשיפת מעשיו של ויינשטיין, השחקנית אליסה מילאנו צייצה בטוויטר את ההאשטג #MeToo, ועודדה אחרות לעשות בו שימוש אם גם הן נפגעו בעבר מהטרדות או תקיפות מיניות. עד סוף אותו היום צויצו כחצי מיליון ציוצים עם התגית הזאת. לא ברור האם מילאנו הייתה מודעת לתגית שברק השתמשה בה ב-2006, אך היא מיהרה לתת לברק קרדיט לתגית המקורית ולמתוח ביניהן קשר המסמן את אותו המאבק. כך, באמצעות ניצול הטכנולוגיה והרשתות החברתיות (השימוש בתגית מאפשר לכל אחת ואחד למצוא ולשתף מידע בנושא מסוים), נוצר האלמנט ההכרחי לכל תנועת מחאה ושינוי: טרמינולוגיה מוסכמת ומובנת. באמצעות התגית #MeToo נוצרה, למעשה, תנועת מחאה גלובלית בעלת שם ברור ומובן ששמה לה למטרה להוקיע פגיעות מיניות ותוקפים, ובו בזמן גם לתמוך בנפגעות ובמתלוננות.

בשנתיים האחרונות אנחנו רואות נסיונות נוספים לשימוש בתגיות כדי לבטא אספקטים שונים הקשורים למאבק בפגיעות מיניות. כך, למשל, בספטמבר 2018, במהלך השימוע נגד ברט קוואנו ועדותה של ד"ר כריסטין בלאזי-פורד, נשיא ארצות הברית, דונלד טראמפ, פקפק באמינותה וצייץ שאם אכן זה מה שקרה לה היא הייתה צריכה להתלונן כבר באותו הרגע. דבריו של טראמפ עוררו זעם ובעקבותיו החלו נשים ברחבי העולם (גם בישראל) להסביר מדוע לא התלוננו על פגיעות מיניות שחוו תחת התגית #לאהתלוננתי (ראו גם את התגית #לא_התלוננתי, ובאנגלית #WhyIDidntReport). לצד תגיות אלה, ניתן למצוא ברשתות החברתיות גם שימוש בתגיות כמו #מאמינהלך ו #אתלאלבד (ובאנגלית:  #IBelieveSurvivors) שנועדו להביע סולידריות עם נפגעות תקיפה מינית. גם אם התגיות האלו לא יצרו תנועת מחאה גלובלית כמו #MeToo, הן מבטאות תהליכי מחאה וסולידריות שמתרחשים בספירה הווירטואלית, משפיעים על מציאות חיינו והופכים לחלק חשוב יותר ויותר במאבקים.

הדרת נשים

הצורך לתת שם אחד לתופעות שהקשר ביניהן לא תמיד ברור אינו ייחודי למאבק בהטרדות מיניות. ואכן, כאשר אנחנו מסתכלות על הפרדה בין גברים ונשים באוטובוסים ("קווי מהדרין"), על יצירת תוכניות אקדמיות המפרידות בין גברים ונשים בכיתות הלימוד – הן בקרב הסטודנטים.ות והן בקרב סגל ההוראה, על מופעי תרבות, בהם המארגנים נמנעים במכוון מהענקת במה למופעי שירה ומחול של נשים, על תפקידים והכשרות בצבא, ואפילו על שלטי פרסום (בין אם מדובר בהשחתה, כמו במקרה השחתת שלטי החוצות של חברת הכנסת אורלי לוי-אבקסיס, או מודעות פרסום בפתח תקווה, ובין אם מדובר בהחלטה להמנע מלכתחילה מלהציג תמונה של נשים במקום "מועד לפורענות" כפי שקרה לאחרונה בבני ברק). בין כל אלה אנחנו מוצאות קו מקשר אחד: הדרת נשים. הדרה מוגדרת כ״הרחקה והוצאה של אנשים או קבוצות מן החברה הכללית״  והיא מאפיין של (כמו גם מקור ל) אפלייה שיטתית של הקבוצה המודרת.
כל מקרה כזה של הדרה והפרדה זכה לתגובת נגד פמיניסטית. כך, למשל, הוגשה לבג"צ עתירה נגד ההפרדה בקווי האוטובוס, ובעקבותיה קבע בית המשפט שכפיית הסדרי הפרדה היא פגיעה קשה בשוויון ובכבוד, ועשויה להוות עבירה פלילית. כך קורה גם במאבק המתמשך נגד הפרדת מדרכות בבית שמש. ב-2011, בתגובה לטענות שיש להתחשב ברגשות גברים דתיים שסירבו לשמוע נשים שרות, אירגנה הבלוגרית והפעילה החברתית הילה בניוביץ'-הופמן שורה של אירועי מחאה, "ככה לא נראית ערווה: אל תפסיקי לשיר", בהם התאספו נשים בתל אביב, חיפה, ירושלים ובאר שבע ושרו בציבור (יש גם וידאו).  באתר "חרדים להשכלה" אפשר למצוא את כל הפרטים על המאבק שמתנהל מאז 2014 נגד תוכניות אקדמיות במערכת ההשכלה הגבוהה שביסודן הפרדה מגדרית. (אחת מאיתנו מצייצת על כך לא מעט).
ראו גם את פרוייקט המיפוי המשותף של אלינור דוידוב משדולת הנשים בישראל וידיעות אחרונות, שסוקר מגוון מקרים של הדרה שהתרחשו בשנים האחרונות ברכבת ישראל, בקורסים לנהיגה מונעת, במעיינות ציבוריים ובחופי הים ועוד.

הדרת נשים

פרקטיקות של הדרת נשים אינן מוגבלות רק לישראל, ואינן אופייניות רק ליהדות. ניתן למצוא אותן בכל הדתות הגדולות האחרות, כאשר הקו המשותף לכולן הוא פרשנות קשיחה ומכוונת של הטקסט הדתי. בין השאר ניתן לציין את ההדרה רבת השנים של נשים מכניסה ותפילה במקדש הינדי במדינת קרלה בדרום הודו ואת המאבק נגדה על ידי יצירת שרשרת אנושית באורך של 620 ק״מ.
רק כאשר אנחנו מכניסות.ים את כל המאבקים והתופעות האלה תחת מטרייה אחת ונותנות לה שם – הדרה, או ליתר דיוק, הדרת נשים – אפשר להתחיל להיאבק בתופעה בצורה רחבה, ולעמוד על הרבדים החברתיים והתרבותיים הקשורים בה ושאותם יש לשנות. בראש ובראשונה, המאבק בהדרת נשים הוא מאבק לשוויון זכויות, לזכותן של נשים להיות חלק שווה במרחב, לזכותן להשכלה שווה, לחופש תעסוקה, חופש תנועה וחופש ביטוי. חשוב להבין, שההדרה המגדרית הממוסדת נובעת, בדרך כלל, מניסיון להתחשב בגברים מאוכלוסיות אחרות ומתוך תפיסה היררכית-ערכית, לפיה רגשות, אמונה או דרישות דתיות או תרבותיות חשובות יותר מעיקרון השוויון ומזכותה של מחצית מהאוכלוסייה לעיקרון זה.

אם חוויתן או הייתן עדות להדרה, או אם נתקלתם בהזמנה לאירוע בהפרדה מגדרית,
פנו לקו החם של שדולת הנשים.

הסגברה

למילים יש כוח, בטח לכאלה שיש מאחוריהן היסטוריה ופעולה. כשזה מגיע למאבקים פמיניסטיים, בחירה במילה או בביטוי מסויים לתיאור תופעה דכאנית המתרחשת במגוון מרחבים וסיטואציות יכולה לשמש פתח להבנה טובה יותר של הבעיה ובתוך כך – יכולה לסייע ביצירת פתרונות רחבים. בשנים האחרונות אנחנו עדות לצורך בהמצאת מילים על מנת לתאר תופעות שיש לצאת נגדן.

כך, למשל, המילה הסגברה (mansplaining), המבטאת מצבים בהם גבר מסביר לאישה משהו שהיא כבר יודעת, תוך התעלמות מידיעותיה ונסיונה. מקור הביטוי הוא באחת המסות בספרון של רבקה סולניט הנושא את אותו השם: Men Explain Things to Me. המסה, שפורסמה במקור באתר האינטרנט tomdispatch.com עוררה תגובות רבות ואחת מהן טבעה את הביטוי mansplaining. הביטוי, שצבר תאוצה וכיום מהווה חלק בלתי נפרד מהשיח, מאפשר דיון על התופעה שהיא, כמו שכותבת ג׳ניפר פוליאקוב-בורוביץ, ״לא סתם מציקה, אלא היא פרקטיקה ערמומית ומזיקה שגורמת לאפליה על רקע מגדרי במקום העבודה.״ (לינק לשרשור המלא) העקרון הזה בא לידי ביטוי במילים נוספות שנוצרו בשנים האחרונות, כמו manspreading (בגרסתה הישראלית מוכרת בעיקר בהאשטג #גבריםבאוטובוסים), מילה המתארת את האופן בו גברים משתלטים על המרחב בניגוד לנשים הנאלצות לצמצם את עצמן (צפו בסרטון הזה של באזפיד ובו נשים מנסות במשך שבוע לעשות מנספרדינג), או במילה Manel, שמבטאת פאנלים (בכנסים, ימי עיון וכדומה) המורכבים אך ורק מגברים.

המאבק הפמיניסטי מתאפיין גם בניכוס מחדש של מילים לטובת המאבק. זה קורה, למשל, בניכוס של מילות גנאי כמו פמינאצית או שרמוטה (ובלעז – slut). בשנת 2016, בעימות בין הילרי קלינטון ודונלד טראמפ שהתקיים במסגרת המירוץ לנשיאות ארצות הברית, טראמפ הפריע לדבריה של קלינטון וכינה אותה "אישה רעה" (nasty woman). האמירה של טראמפ עוררה זעם ותגובות רבות. בינואר 2017, למחרת היום בו הושבע טראמפ לנשיאות, התקיימו מספר צעדות והפגנות נשים ברחבי מדינות ארה"ב במחאה נגד טראמפ, ובמיוחד נגד יחסו לנשים. בהפגנה שנערכה בוושינגטון הקריאה השחקנית והפעילה הפמיניסטית אשלי ג'אד את שירה של נינה דונובן, Nasty Woman, ובו היא מנכסת מחדש את העלבון של טראמפ. לא מעט מהנשים שהשתתפו בהפגנות האלה חבשו לראשן pussyhat, כובע צמר ורוד עם אוזניים מחודדות כמו של חתול. השם שהוענק לכובע היה חלק מניכוס מחדש למילה pussy (או, בעברית, כוס). זו הייתה הצהרה נגד אמירה של טראמפ מ-2005 (שפורסמה במהלך 2016) לפיה הוא "תופס נשים בכוס" (Grab ’em by the pussy). מאז, הפך הכובע לאחד מסמלי המאבק הפמיניסטי בארצות הברית ומחוצה לה. (חובבי וחובבות הסריגה יכולות.ים למצוא פה הוראות להכנת הכובע)
הניכוס מחדש לביטוי Nasty Woman ול-Pussy הוא המשך לניכוס הפמיניסטי שנעשה למילה שרמוטה, שאופן השימוש המקובל בה בסלנג הוא לשם ביזוי נשים ומשטור של גופן ופעילותן המינית. כבר כמה שנים מתקיימת ברחבי העולם צעדת השרמוטות (Slut walk) במחאה על תרבות האונס. הצעדה הראשונה יצאה לדרך ב-2011, לאחר שמייקל סנגינטי, קצין משטרה קנדי, הרצה בבית הספר למשפטים באוניברסיטת יורק בטורונטו ואמר ש"נשים צריכות להימנע מלהתלבש כמו שרמוטות (sluts) כדי שלא יהפכו לקורבנות של אלימות מינית". דבריו עוררו מחאה גדולה על האשמת הקורבן ומשטור הגוף של נשים. החל משנת 2012 נערכות צעדות כאלה גם בישראל, וגם השנה יתקיימו כאלה. ב-23.5 יצעדו בבאר שבע, ב-24.5 יצעדו בירושלים, וב-31.5 תתקיים צעדת השרמוטות בתל אביב ולפחות אחת מאיתנו תהייה שם, ואנחנו מקוות שנראה גם אתכן.ם באחת מהצעדות האלה.

נתראה בגיליון הבא!
מורן ותמר


כמה מילים על…

מרב מיכאלי

מרב מיכאלי היא חברת כנסת מטעם מפלגת העבודה ופעילה פמיניסטית. בשנים האחרונות, מיכאלי מזוהה יותר מכל בהקפדתה לדבר בלשון נקבה בפנייתה לציבור, ובכך היא מציפה את הדרת הנשים מהשפה העברית ומנכיחה את עובדת היותן של נשים חלק אינטגרלי ושווה זכויות בחברה. בדברים שנשאה בכנסת ב-2016 הסבירה מיכאלי את בחירתה לדבר כך:

"הסיבה שאני מדברת בלשון רבות היא משום שיש לי התנגדות לעובדה שהשפה העברית היא כל כך ממוגדרת שלפי חוקי העברית הטהורים מספיק גבר אחד בקהל או בציבור בשביל שהשפה, הפנייה הכללית תצטרך להיות בזכר. זאת אומרת, אני מחוקה לחלוטין אני (זאת העברית, ככה החוקים שלה) … אגב תוכלו למצוא את זה באתר של האקדמיה ללשון שכותבת את זה תחת "שגיאות נפוצות". וכך היא כותבת: פשטה השמועה שהאקדמיה אישרה לדבר בלשון רבות כשיש רוב נשי בחדר ולא כן הדבר. כלומר, האקדמיה עומדת על זכותה להיות סופר פטריארכלית עד הסוף המר. ואני חושבת שאני לא צריכה לדבר את עצמי בלשון זכר. … אני לא רוצה להגיד "אנחנו רוצים" אני רוצה להגיד "אנחנו רוצות" כי … אנחנו רוצות."

הבחירה של מיכאלי לדבר בלשון נקבה עוררה לעג וביקורת רבה (כפי שציין ירון לונדון בראיון שנערך עימה לאחרונה) אבל השפעתה על השיח ניכרת בשנים האחרונות. כך, למשל, מגישת החדשות רומי נוימרק, פונה לקהל הצופים והצופות בלשון נקבה או בפנייה מעורבת ובפתח הפאנל "לשון ומגדר: שפה יוצרת מציאות" סיפרה על הביקורת שסופגת לאור בחירתה לברור את מילותיה בקפידה ולהתייחס באופן שווה לנשים וגברים.  גם חברות עמוד הפייסבוק "דברו אלינו" מבקשות לקדם שימוש שוויוני בשפה.

השינוי שעוררה מיכאלי ביחס לשפה ובשימוש בה מלמד על כוחן של מילים ועל מקומן החשוב בשינוי מציאות.


פינת ההמלצות

המלצת קריאה: Men Explain Things to Me מאת רבקה סולניט. (לרשימת הקריאה לגיליון זה)

המלצת האזנה: הפרק של The Guilty Feminist על שפה. (לתכלס, דלגו לדקה 15 בפרק)

המלצת צפייה: Pink Smoke Over the Vatican – סרט תיעודי על המאבק של נשים קתוליות נגד הדרת נשים מתפקידי כמורה.

המלצת מעקב: חשבון הטוויטר של צעדת השרמוטות.


ולסיום: #נצנצים באוזניים


לכל שבת יש מוצאי שבת, ולכל גיליון יש מוסף. מוזמנות.ים ללחוץ כאן כדי לקרוא את המוסף לגיליון הנוכחי.


 רוצה לקבל את הגיליון הבא ישירות לתיבת המייל שלך?

עוד בנושא