גיליון 11: גברים

המאבק הפמיניסטי הוא מאבק לשוויון מגדרי וככזה – מאבק שפועל למען נשים וגברים ומתוך הבנה שכל קבוצה נפגעת בצורה שונה מהפטריארכיה. האם גברים שותפים שווים? בני ברית? צופים מהצד? האם המאבק נגדם או בעדם? על חלק מהדברים האלה נרחיב בגיליון הנוכחי, שיעסוק בגברים, גבריות ופמיניזם.

For as long as I can remember, I've been told the kind of man that I should grow up to be. As a boy, all I wanted was to be accepted and liked by the other boys, but that acceptance meant I had to acquire this almost disgusted view of the feminine, and since we were told that feminine is the opposite of masculine, I either had to reject embodying any of these qualities or face rejection myself.

ג'סטין בלדוני (מתוך הרצאת טד "Why I'm done trying to be "man enough)

ברוכות הבאים לגיליון נוסף של הפמיניסט.ית!

אחרי תנומת חורף קצרצרה, אנחנו שמחים להציג בפניכם.ן גיליון חדש של הפמיניסט.ית, שיתן לכן קצת אסקפיזם מהקורונה, יעביר את הזמן למי שנמצאים.ות בבידוד ותקווה שרוחות השינוי שכתבנו עליהן בגיליון הזה יעודדו אתכן.ם קצת בתקופה הלא פשוטה שנכנסנו אליה.

בקיץ 2018, כשהתחלנו לעבוד על הפמיניסט.ית והגדרנו לעצמנו את המטרות שלנו, אחד הדברים שהיה לנו חשוב ליצור זה מגזין שיפנה לכל המגדרים. לכן, בחרנו גם לקרוא לו הפמיניסט.ית, באופן כזה שכולל את כל הספקטרום. מבחינתנו, המאבק הפמיניסטי הוא מאבק לשוויון מגדרי וככזה – מאבק שפועל למען נשים וגברים ומתוך הבנה שכל קבוצה נפגעת בצורה שונה מהפטריארכיה.

בגיליון השלישי שלנו עסקנו בפמיניזם כקונספט, דיברנו על הגישות השונות באמצעותן פמיניסטיות.ים מגדירות.ים את עצמן.ם, וכבר שם ראינו את הרתיעה המסויימת שיש לגברים מלהגדיר את עצמם כפמיניסטים ואת ההתחבטות שלהם בנוגע למקומם במאבק הפמיניסטי. האם הם שותפים שווים? בני ברית? צופים מהצד? האם המאבק נגדם או בעדם? על חלק מהדברים האלה נרחיב בגיליון הנוכחי, שיעסוק בגברים, גבריות ופמיניזם.

קריאה נעימה!


בני ברית

המאבק הפמיניסטי הוא מאבק שנוצר על-ידי ולמען נשים, ובחוד החנית שלו עמדו ועומדות נשים. אבל מעט מאבקים הצליחו ללא תמיכה וסולידרות של קבוצות אחרות, הנהנות מפריבילגיות אחרות, וזה נכון גם בהקשר הפמיניסטי ולבני הברית שלו – גברים. כבני ברית ושותפים למאבק, גברים יכולים להתערב במקומות בהם נשים מרגישות פחות בטוחות – מעצם היותן נשים ונתונות לדיכוי, אפלייה, אלימות, חיפצון ועוד. דוגמא אקטואלית לכך היא המעשה שעשה בספטמבר האחרון שי פישר, שניקה פוסטר של אישה שהושחת במחאה נגד הניסיונות החוזרים ונשנים להדיר נשים מהמרחב הציבורי. גברים יכולים גם להתערב לטובתן של נשים כשהם רואים הטרדות ברחוב, או פשוט להביע סולידריות ושותפות במאבק. השיר "כל החברה" של מוניקה סקס הוא דוגמא לכך. השיר שיצא ב-1995 בתגובה לפרשיות אונס קבוצתי שהתרחשו בישראל, מבקר את מערכת המשפט, את השיח הציבורי ואת היחס המבזה כלפי הקורבנות. כפי שכתבנו בעבר, הבחירה של חברי הלהקה להתייחס לאירוע מלמדת על חשיבותה של סולידריות, על חלקם של גברים במאבק ועל האופן בו הם יכולים לנצל את מעמדם כדי להשפיע דעת הקהל.


מתוך האתר של Hollaback, הקליקו פה כדי לראות דברים נוספים שניתן לעשות כשמבחינות.ים בהטרדה במרחב הציבורי

איך נוכל לגייס גברים כבני ברית? איך ניתן לגרום להם לראות סיטואציות שאולי ברורות בחוויה הנשית/קווירית/טרנסית, אבל שקופות לגבר הלבן הסטרייט? התשובה, כמו תמיד, היא דרך חינוך. זה תהליך ארוך של יצירת מודעות, שיח פתוח והדרכה. כך למשל התוכנית על הסכמה (consent) שיושמה בקבוצות פוטבול בתיכונים בארצות הברית במטרה להפחית אלימות מינית. הנערים שהשתתפו בתוכנית למדו להבחין בסיטואציות מסוכנות או מטרידות שמתרחשות סביבם ולהעיר על כך אחד לשני על התנהגויות בעייתיות. חשוב לציין שמטרת התוכנית אינה להפנות אצבע מאשימה לנערים המשתתפים בה, אלא להפוך אותם לבני ברית במאבק נגד אלימות מינית. אחד המשתתפים בתוכנית אמר: "העניין הוא לא בהכרח האלימות שאתה עצמך גורם לה, העניין הוא מה אנחנו כקהילה יכולים לעשות, כדי לא לאפשר את התנאים לזה."

אחד הקמפיינים המקיפים לעידוד גברים להשתתף במאבק למען שוויון מגדרי הוא HeForShe, שהוקם בשנת 2014 על ידי האו״ם. מלבד איסוף חתימות של  מעל ל- 3 מיליון גברים המתחייבים למאבק הפמיניסטי, הקמפיין שואף לעשות שינוי דרך שלושה צינורות עיקריים: חינוך ומידע, ארגון בקהילות, ואקטיביזם אינדיבידואלי. לקמפיין כמו HeForShe, שפונה לגברים כבני ברית, כמו גם כמובילים ומניעים תהליך, יש חשיבות כפולה: ראשית, הוא ממצב את הגברים כחלק הכרחי מהשינוי, ולא רק כחלק מהבעיה. שנית, למרות שהם לכאורה ״משניים״ במאבק (מוגדרים כבני ברית ולא כבעלי אינטרסים: He For She ולא He for Us), הם נמצאים בחוד החנית שלו, בקביעת אג׳נדות, אסטרטגיות ובהנעה לפעולה. עקבו אחרי ההאשטג YearOfMaleAllyship# כדי להתעדכן בקמפיין החדש שהושק בחודש האחרון במסגרת HeForShe. 

גבריות רעילה

ההגדרה של גברים כבני ברית, חשובה ככל שתהיה, יכולה להיות גם חרב פיפיות. המיצוב שלהם כ״בני ברית״ במקום כשותפים (שווים?) למאבק, שם אותם בעמדה חיצונית. אבל כיום כבר ברור לרבות ורבים מאיתנו  שהפטריארכיה, אותה מבקש הפמיניזם לנתץ, פוגעת גם בגברים, בצורה אחרת, אמנם, אך לא פחות חמורה. 

בריות רעילה, כמו סקסיזם, היא אחת מאבני היסוד של הפטריארכיה ומכיוון שכך, לגברים יש אינטרס במאבק הפמיניסטי לא פחות מאשר לנשים. 

החברה מגדירה סט תפקידים קבוע לכל מגדר. ולמרות שהמעמד, הזכויות וההזדמנויות של מגדר אחד גבוהים משל השני, שניהם עדיין כבולים כל אחד לתפקיד שהוגדר לו. פמיניזם התחיל, בין השאר, בשאיפה לפרק את תפקידי המגדר המגבילים נשים. בשנים האחרונות השיח התרחב ואיתו גם ההבנה שיש להפנות את אותם הכלים גם לפירוק התפקידים המגדריים המגבילים גברים. 

מגיל צעיר מאוד ילדים קטנים מקבלים מסר אחיד לגבי מה זה אומר להיות ילד, נער ולבסוף גבר. החברה קושרת קשר הדוק בין גבריות לבין כוח פיזי, ומשדרת שגבר ״אמיתי״ צריך להיות חזק, קשוח, לא רגשני, ואגרסיבי. ילדים קטנים מקבלים את המסרים האלה בכל פעם שאומרים להם לא לבכות ("אינני בוכה אף פעם, גיבור אני לא בכיין" כתבה מרים ילן-שטקליס על הילד דני); בכל פעם שאומרים להם להיות גבר (ומתכוונים ״תהיה חזק, אל תראה חולשה״); בכל פעם שמחזקים התנהגות אגרסיבית של ילד (boys will be boys), ומחלישים התנהגות רגישה, פגיעה, אנושית ("מה אתה בוכה כמו ילדה"). בעשותנו כך, אנחנו מונעים.ות מילדים ונערים לבטא את מנעד הרגשות השלם שהם מרגישים בהיותם בני אנוש. למעשה, אנחנו מותירים.ות להם רק רגש לגיטימי אחד: כעס ודורשים.ות מהם לבטא את המגדר שלהם בצורה מאוד מסוימת, צרה וחד גונית, וכל צורת ביטוי אחרת עלולה לערער על המגדר שלהם, ובכך גם על זהותם ומעמדם. בעצם, אנחנו סוגרים.ות בפניהם כל מוצא של פורקן רגשי כמו בכי או הפגנת פחד, ומותירים.ות להם רק מוצא אחד: הדחקה ושימוש בכוח פיזי לתיעול הרגשות. ואכן, הסטטיסטיקות אינן משקרות. הפטריארכיה יצרה חברה בה 90% מהאנשים המבצעים פשעים אלימים הם גברים, וחברה בה אחוז ההתאבדויות בקרב גברים גבוה פי שניים מאשר בקרב נשים. 

יחד עם זאת, רוחות שינוי מתחילות לנשוב. למשל, בכל הקשור לאלימות מגדרית ובמיוחד לאלימות נגד נשים, אפשר לראות שינוי בגישה. אם בעבר אלימות שכזו נתפסה כבעיה של נשים, היום מחלחלת התובנה שמדובר בבעיה שהיא בראש ובראשונה של גברים, המושרשת במגוון תפיסות חברתיות ותרבותיות פטריארכליות. 

הפמיניזם שואף לשחרר את כולנו מסטריאוטיפים שאינם מאפשרים לנו חופש בחירה ופעולה, שמגבילים את העולם החיצוני או הפנימי שלנו, שמאפשרים לנו לבטא רק חלק מהיכולות האינטלקטואליות שלנו, או רק חלק ממנעד הרגשות האנושיים. כך או כך – המאבק הפמיניסטי הוא גם אינטרס גברי. 

גבריות חדשה


מתוך עמוד האינסטגרם fighttoxicmasculinity 

ההבנה וההכרה בבעיות הגלומות במודלים הגבריים המסורתיים מובילה לשינוי תפיסתי, תרבותי והתנהגותי ומציגה מודלים חדשים לגבריות אלטרנטיבית, מגוונת יותר ופחות מדכאת. ראו למשל את פרסומת הסופרבול הזו של ג'ילט שיוצאת נגד אותה תרבות של גבריות רעילה, מבקרת את הקונספט של "בנים יהיו בנים" שמשמש תירוץ להתנהגות אלימה של ילדים, נערים וגברים, ומציגה מודל אחר שאפשר לשאוף לו.

זכרנו כמה פעמים את המקום של עולם התרבות והבידור בקידום שינוי חברתי (למשל, בגיליון שלנו על גיל), וזה נכון גם כשזה מגיע למודלים אלטרנטיבים של גבריות. כשהפרסומת של ג׳ילט עלתה לאוויר בינואר 2019 נשמעה ביקורת על ניצול האג'נדה הפמיניסטית כדי למשוך קהל שיקנה את המוצרים (תופעה המכונה באופן כללי Purplewashing, כלומר שימוש ברעיונות פמיניסטיים כאסטרטגיה שיווקית למשיכת קהל למוצר). אבל אם נשים לרגע את הציניות בצד, הבחירה של ג'ילט להשתמש במסרים פמיניסטיים לא רק מלמדת על המקום שהשיח הפמיניסטי תופס בתרבות הפופולרית, אלא גם על הנחיצות בהצגת מודלים לגבריות אחרת: רגישה, מפייסת, מחוברת לעצמה, פמיניסטית ובת ברית.

אבהות

אחד השינויים הבולטים בתפיסת הגבריות הוא המקום שתופסת ההורות והאבהות בשיח החדש. גם פה, אנחנו מוצאות לכך ביטויים בתרבות הפופולרית (בפרסומת הזו של מטרנה שמתמקדת באב, או בסרט היפני, Mirai המשקף את התפיסה המשתנה של אבות ואבהות בחברה היפנית). אבל השיח המשתנה בא לידי ביטוי במקומות נוספים. למשל, פרוייקט הצילום, Swedish Dads, של הצלם השוודי יוהאן באוומן (Johan Bavman) המתעד מערכות יחסים בין אבות וילדים קטנים. הפרוייקט נוצר במטרה לקדם שוויון מגדרי ולעודד נשים וגברים לחלוק את הזמן בחופשת הלידה. צפו בסרטון הקצר הזה כדי ללמוד קצת יותר על הפרוייקט של באוומן. בישראל, אגב, החוק מאפשר לגברים לצאת לחופשת לידה, יחד עם זאת מעטים הגברים המנצלים זאת. השינוי החקיקתי הוא תולדה פמיניסטית והוא ביטוי הן לשינוי התפיסתי בנוגע לגבריות ומעורבות גברים בגידול ילדיהם והן להבנת ההכרח של שינוי זה בתהליך יצירת חברה שוויונית, גם מבחינה מגדרית. דר' נדב פרץ-וייסוידובסקי, שחוקר מדיניות כלפי אבות, ציין בעבר ש"המאבק על שוויון לנשים בשוק העבודה אינו יכול להיות נפרד מהמאבק לשוויון במטלות משק הבית, וששילוב נשים בראשון חייב להיות מלווה בשילובם של גברים באחר".

פמיניזם גברי

הגבריות החדשה, הפמיניסטית, נותנת גם יותר מקום לפרקטיקות שנחשבו לגיטימיות עבור נשים בלבד, ובתוך כך – שיח רגשות, עיסוק במיניות בריאה, בדימוי גוף וטיפוח. בהרצאת טד של השחקן ג'סטין בלדוני הוא מתייחס למתח הזה שבין המודלים הגבריים המסורתיים לבין מציאות החיים, מדבר על הקושי בהעמדת הפנים ועל הצורך לתת מקום לתכונות נוספות, לגבריות אחרות. בין השאר הוא אומר את הדברים הבאים:

I want to be a good human. And I believe the only way that can happen is if men learn to not only embrace the qualities that we were told are feminine in ourselves but to be willing to stand up, to champion and learn from the women who embody them.

לאורך ההרצאה שלו, בלדוני מדבר על חיבור אחר לעולם הרגשי, לצורך לדבר ולחלוק ולעשות, בעצם, פרקטיקות שמזוהות יותר עם נשים. הוא קורא לשינוי ומבקש מגברים לאמץ מודלים נוספים לגבריות. רוח דומה אפשר למצוא אצל כוכבי  פינת הפרופיל שלנו (וסליחה על הספויילר) המוקדשת לחמישיית המופלאים של Queer Eye, סדרת נטפליקס שגיבוריה מחוללים מהפך בחייהם של גברים שונים ובו בזמן מחוללים מהפך גם באופן שבה מדברים על גברים וגבריות במאה ה-21. 

ואכן, חלק מהותי מהשינוי במודל הגבריות הוא בעצם קיום השיח על גבריות ונזקי הפטריארכיה, כפי שעושה גם אלן באיס בבלוג שלו, Feminist Masculinity.  היחס המשתנה לגבריות מוביל גם לתובנה שגברים יכולים להיות פמיניסטים בפני עצמם ולהזדהות ככאלה, ולא רק כנלווים לפמיניסטיות, שותפים לדרך או בני ברית. כך, למשל, הבינו שני נערים הלומדים בבית ספר לבנים במנהטן הקימו מועדון פמיניסטי. בראיון שהעניקו מאט צ'ן ומתיאס בניטז לוושינגטון פוסט הם הסבירו שעל מנת להתמודד עם סוגיות מורכבות כמו גבריות רעילה, אלימות מינית ואי-שוויון מגדרי נערים צריכים להיות חלק מהפתרון. הנערים האלה מייצגים את תהליך השינוי שמאפיין את הדורות הצעירים, שהופך את הפמיניזם ואת הגישה הפמיניסטית לשגורה יותר. לדברי הנערים, אחד הגורמים שהשפיעו עליהם והובילו אותם לפתוח את המועדון היה פרוייקט HeForShe שהזכרנו מוקדם יותר.

בתחילת הגיליון התייחסנו לרעיון של גברים כבני ברית למאבק הפמיניסטי. התפיסה המשתנה של הגבריות וההסתכלות עליה מזווית פמיניסטית מאפשרת ליותר גברים לשמש כבני ברית. בסופו של דבר כדי שנשים יוכלו לחיות בסביבה בטוחה יותר ושווה יותר, הסביבה צריכה להשתנות, ובתוך כך – גברים צריכים להשתנות. הם חלק מהסביבה, הם חלק מהעולם, ויש להם אחריות על מה שקורה בסביבתם.

המאבק הפמיניסטי, בסופו של דבר, הוא מאבק של כולם.ן. כדי שנוכל להגיע לחברה שוויונית באמת – כל חלקיה צריכים להיות שותפים לתהליך הזה, ובתוך כך גם גברים: הן בתור מי שנפגעים מהפטריארכיה, ובעיקר מהזרוע המבצעת שלה: הגבריות הרעילה, והן בתור מי שנמצאים בעמדה פריבילגית. כשותפים למאבק שבבסיסו עומד הרצון למגר חוסר שוויון מגדרי וניפוץ יחסי כוחות לא שוויוניים, גברים צריכים להיות מודעים לעמדת הכוח שלהם – לפריבילגיות שלהם – ולהקשיב לחוויות של קבוצות מוחלשות אחרות, בעיקר נשים, ללמוד מהן ולפעול בהתאם. בין השאר, זה אומר לפעול במקומות בהם נשים לא יכולות לפעול, לדבר במקומות בהם מסרבים להקשיב לנשים ולהשמיע ולהדהד את דעתן. להיות שותפים סולידרים למאבק. 


כמה מילים על… חמשת המופלאים (Fab Five) של Queer Eye

בפברואר 2018 עלתה בנטפליקס גרסת חידוש לתכנית "טאץ' עליז לסטרייט שיעיז" משנות ה-2000 המוקדמות. הגרסא החדשה (שזכתה לשם הולם יותר בעברית, "עין קווירית") מציגה מודלים חדשים לגבריות: גבריות רגישה יותר, פתוחה, מטופחת. בכל פרק מלווים חמשת המופלאים – ג'ונתן ון-נס, טאן פרנס, בובי ברק, קראמו בראון ואנתוני פורובסקי – גיבור אחר, לרוב גבר שזקוק לשינוי בחייו. לא מדובר רק בשינוי חיצוני (למרות שגם זה קורה), אלא בשינוי התפיסה העצמית שלו, ביחס שלו לחייו, למשפחתו, לבריאותו, לאוכל שצורך ולאופן בו הוא מתנהל בעולם. המפגש עם חמשת המנחים מאפשר הצצה למשהו שאנחנו לא רואות מספיק בתרבות הפופולרית: גברים שמביעים ומתמודדים עם מגוון הרגשות שלהם, עם דכאון, עם דימוי הגוף שלהם, עם הרצון להיות אבות מעורבים ולהצליח לשלב בין חיי המשפחה לקריירה שלהם. כמו שכתבנו בעבר כשאנחנו מדברות על פמיניזם ועל השינוי החברתי וההתנהגותי הנדרש, חלק מזה זה גם שינוי בחיברות ובאופן בו מוצגת גבריות בריאה ולגיטימית. Queer Eye מאפשרת קיום של סוגים שונים של גבריות חיובית, הטרוסקסואלית וקווירית. צפו בטריילר הזה כדי להבין טוב יותר במה מדובר.

גם מנחי הסדרה מציגים בעצמם מודלים שונים של גבריות וקוויריות (מלכתחילה מדובר בקבוצה די הטרוגנית), וגם מחוץ לסדרה חלקם פועלים לקידום שינוי סדר חברתי ומנצלים את הפריבילגיות שלהם לקידום אג'נדות שונות. 


פינת ההמלצות

קריאה: The Descent of Manגרייסון פרי בוחן את נושא הגבריות בחברה המודרנית: איך היא נוצרת, מה ההשפעות שלה, כיצד אפשר לפעול למען חברה שוויונית יותר לכל המגדרים. לפרי יש זווית ראייה מעניינת במיוחד:- מצד אחד, הוא גבר סטרייט לבן (וככזה- פריבילגי) ומצד שני הוא אמן וקרוס-דרסר (או טרנסווסטייט, כהגדרתו) ומשחק בחייו האישיים, כמו גם באמנות שלו, עם גבולות מגדריים. 

האזנה: ״למה גברים לא מביעים רגשות?״ פרק בפודקאסט "חושבים טוב" של הפסיכולוגית יהודית כץ שמדברת עם תמיר אשמן על המחיר שמשלמים בנים וגברים בחברה בעקבות הסירוס הרגשי שלהם, ועל מגמות של שינוי. 

צפייה: The Feminist on Cellblock Y סרט דוקומנטרי של CNN על אסיר שמעביר קורס בכלא שמטרתו להילחם בגבריות רעילה. 

מעקב: אסל"י (ארגון סרט לבן)  – יוזמה התנדבותית שהיא המשך של תנועת סרט לבן העולמית: גברים ונערים שפועלים לשים קץ לאלימות נגד נשים ונערות, מקדמים שוויון מגדרי, יחסים בריאים בין המינים וחזון חדש של גבריות. אפשר לקרוא פה ראיון איתם.


ולסיום: #נצנצים באוזניים


 רוצה לקבל את הגיליון הבא ישירות לתיבת המייל שלך?

תגובה אחת על “גיליון 11: גברים

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

Close