ברוכים הבאות למוסף של הפמיניסט.ית!
בגיליון האחרון דיברנו על הומור ועל הכוח הגלום בו. כמו הרבה דברים, הכוח שבהומור יכול להיות מנוצל לטובה או לרעה. רוצים לחזק סטריאוטיפיים מגדריים, להעמיק את אי השוויון ולשמר את כוחה של הפטריארכיה? לחצו פה (כלומר, הכו למטה, ספרו בדיחות על חשבון אוכלוסיות מוחלשות, על א.נשים בשולי החברה והגיבו בביריונות כשהם לא צוחקים). רוצות לנתץ סטריאוטיפים, להצביע על עוולות, לדרוש שינוי ולנתץ את הפטריארכיה? לחצו פה (כלומר, הכו למעלה, צחקו על התוקף, לא על הקורבן והגחיכו שוביניסטים, מיזוגנים וסקסיסטים) או שפשוט השארו איתנו והמשיכו לקרוא את המוסף שלנו, שבו נביא עוד כמה דוגמאות להומור מצוין שמכה למעלה, נספר איך עצם נוכחות של אישה על במת סטנדאפ יכולה לעשות שינוי מעבר לעולם הקומדיה ונסיים בהודעת מערכת קצרה ובבדיחה.
קריאה נעימה!
בואו נתחיל עם קצת היסטוריה ובכתבה הזו שסוקרת את פועלן של שמונה נשים ששינו את פני הקומדיה האמריקאית.
בין הנשים המוזכרות ברשימה מופיעות פאני ברייס (עליה מבוסס הסרט Funny Girl עם ברברה סטרייסנד), לוסיל בול, פיליס דילר (אחת מהנשים הראשונות שפשוט עמדה על במה וסיפרה בדיחות. בלי שיר או ריקוד או משחק), ומרילין סוזן מילר, אן ביטס ורוזי שוסטר, שלוש הכותבות של העונה הראשונה של סאטרדיי נייט לייב, שהשפיעו במידה לא מבוטלת על פורמט התוכנית שנשמר עד היום.
אך עם כל הכבוד לנשים פורצות הדרך האלה, מצער להודות בכך שרבות מהן ביססו את הקומדיה שלהן על הומור עצמי מקטין (בין השאר כי היה מעט מאוד מקום להומור נשי בכלל, ועוד פחות מכך מקום להומור שמכה למעלה). במסגרת התהפוכות שעובר עולם הקומדיה והשפעת הפמיניזם על ההומור (והחיים בכלל), כיום קומיקאיות מנסות להתרחק מההומור המקטין הזה, והן עושות זאת גם באמצעות העיקרון שהזכרנו בגיליון שלנו – שימוש בשורות מחץ שמכות למעלה ולא למטה. למי שמעוניינת לקרוא קצת יותר על הרעיון של Punching up מול Punching down, הנה כתבה מעניינת על שני מקרים שמדגימים יפה את המונחים האלה. המקרה הראשון מתייחס להופעתה של מישל וולף בארוחת הערב השנתית של תא כתבי הבית הלבן והבדיחות שסיפרה על טראמפ – מהלך שזיכה אותה בביקורות חריפות. זאת למרות שבאירוע הזה מקובל לספר בדיחות שמכות למעלה (בעיקר על חשבון הנשיא ובכירי ממשל אחרים). המקרה השני בכתבה עוסק בביקורת על הדמות של אפו ממשפחת סימפסון. אפו, גבר ממוצא אסייתי, התאפיין לאורך כל הסדרה בהתנהגות סטריאוטיפית למוצאו. כשהקומיקאי הארי קונדאבולו העביר ביקורת על כך ואמר שהדמות פוגענית, התגובה של אחד מיוצרי הסדרה, מט גרונינג, הייתה מבטלת ומזלזלת.
טוב, מספיק תיאוריה. אספנו לכם.ן כמה דוגמאות מצחיקות להומור פמיניסטי חי ונושם ובועט (למעלה):
סמנתה בי במונולוג משעשע שבו היא עושה חינוך מיני לסנטורים ומסבירה על מערכת הרבייה הנשית בכלל, ועל הפלות בפרט. בי יצאה במונולוג הזה נוכח תהליכי החקיקה המטרידים המתרחשים ברחבי ארצות הברית שמבקשים לאסור או להקשות על נשים לבצע הפלה ולהחליט בעצמן על גורלן ועל גופן. המונולוג הזה לא רק מצחיק, אלא גם דרך מעולה להעלות לדיון את הנושא החשוב הזה.
וראו את הפרסומת הזו, שכל כולה היא פארודיה על המשפט שכל אישה שאי פעם הלכה ברחוב אוהבת לשמוע: ״למה את לא מחייכת?״
ודוגמא אחרונה שבה אנחנו מביאות לכם.ן ספוקן וורד של בליסה אסקובדו וריינון מק'גבין. לא בדיוק קומדיה, לא בדיוק שירה, אבל בהחלט דוגמא לאיך אפשר לעשות Punch up גם כשדנות בנושאים לא פשוטים כמו בדיחות אונס, צעדת שרמוטות ועוד כמה דברים…
הזכרנו בגיליון שהומור וקומדיה הם דרכים לחלוק, לספר ולהנכיח חוויות חיים, ושההומור הפמיניסטי מאפשר להביא לקדמת הבמה חוויות חיים של נשים. כשג'ואן ריברס הופיעה בתוכנית של אד סאליבן ב–1967 בזמן שהייתה בהיריון מתקדם נאסר עליה להתייחס לעניין במפורש, והיא הייתה יכולה רק לרמוז על כך. הניו יורק טיימס פרסם לאחרונה כתבה על הטרנד החדש של קומיקאיות בהיריון – וליתר דיוק, על הנראות של הריון של נשים מקצועיות בתרבות הפופולרית – והתייחס בין השאר למקרה ההוא של ריברס ועל השינוי שעובר על עולם הקומדיה מאז (לגרסה העברית לכתבה לחצו כאן).
אבל קומיקאיות בהיריון הן יותר מגימיק או טרנד. אחת הסיבות לכך שאנחנו רואים יותר ויותר נשים בהיריון עושות קומדיה היא העובדה הפשוטה שיש הרבה יותר נשים בקומדיה מבעבר. יתרה מזאת, הנשים האלה כבר לא מוכנות לקחת הפסקה או לפרוש בשיא הקריירה שלהן בגלל היריונן (בדומה לנשים רבות אחרות במגוון רחב של עיסוקים ומקצועות).
It’s very rare and unusual to see a female comic perform pregnant. Because female comics don’t get pregnant […] Once they do get pregnant, they generally disappear״
[Ali Wong, Baby Cobra – The Pregnant Female Comedian]
כמו שכתבנו בגיליון על עבודה ובגיליון על פוליטיקה, ייצוג שווה של נשים משפיע על תחומים רבים, ישירות ובעקיפין. עצם הנוכחות של נשים בגיל מסוים, בתחום מסוים, יכולה להשפיע על תרבות פופולרית (שבתורה משפיעה על תפיסות וסטריאוטיפים חברתיים, ובתוך כך – מגדריים). זה מעגל חיובי שמזין את עצמו.
סרט שיוצא לאקרנים בימים אלה ממש הוא Late Night, אותו הזכרנו בגיליון הקודם. לחצו פה כדי להאזין לראיון עם השחקניות הראשיות אמה תומפסון ומינדי קיילנג (שגם כתבה את התסריט) ותוכלו לשמוע, בין השאר, את תומפסון מסבירה את ההבדל בין הומור נשי להומור גברי (רמז: סקס).
לאורך הגיליון שלנו וגם פה במוסף התמקדנו בעיקר במתרחש בעולם הקומדיה האמריקאי (וקצת הבריטי), אבל חשוב לומר שזו תופעה גלובלית. הומור, בסופו של דבר, זה עניין אוניברסלי. גם בישראל סטנדאפיסטיות מדברות על איך זה להיות אישה בתחום: על הביקורת שהן סופגות על החומרים שלהן, מהמוסר הכפול על בדיחות על בני זוג, עד לסירוב ורתיעה מנושאים שנחשבים טאבו כמו מחזור ואיברי מין. החשיבות של נוכחות נשית על הבמה היא מעבר לשבירת ״תקרת הזכוכית״ – היא מאפשרת הומור (ועל ידי כך – שיח) על נושאים שחשובים לנשים או שנחשבים טאבו.
ביקשנו בטוויטר ובפייסבוק שלנו המלצות לסטנדאפיסטיות בישראל, וקיבלנו מבול של המלצות. הקליקו פה לשרשור בטוויטר ופה לתגובות בפייסבוק. הנה אחד הקטעים שהמלצתן.ם עליהם: יעל לבנטל לכבוד יום האישה.
מוזמנות לספר לנו בתגובות על קומיקאיות נוספות!
רגע לפני סיום, אנחנו מכריזות על יציאה לחופשת קיץ קצרה, במהלכה נאגור כוחות וקישורים לגליונות הבאים שלנו. עד שנחזור, מוזמנים.ות לעקוב אחרינו בטוויטר ובפייסבוק, ואם נתקלתן.ם בסיפור מעניין, בפרק מרתק בפודקאסט, בסרט שאנחנו חייבות להכיר, או שראיתן.ם מם פמיניסטי שאסור לנו לפספס אתן.ם מוזמנות.ים ליצור איתנו קשר במייל iam@thefeminist.world, בעמוד יצירת הקשר באתר, או בפייסבוק וטוויטר.
ונסיים בבדיחת טוק-טוק (knock-knock) פמיניסטית (הפטריארכיה דופקת בדלת – לא תעני?)
נתראה אחרי החמסינים, ועד אז – הלאה הפטריארכיה!
מורן ותמר
רוצה לקבל את הגיליון הבא ישירות לתיבת המייל שלך?