נפרד אינו שווה, כך נקבע בפסק הדין ההיסטורי של בראון נגד מועצת החינוך שניתן בארצות הברית בשנת 1954 וקבע שההפרדה הגזעית בחינוך הציבורי אינה חוקתית. גם נפרדת אינה שווה. הפרדת נשים היא הדרת נשים והיא אפליה.
נושא הדרת הנשים לא יורד מסדר היום הפמיניסטי, ובתקופה האחרונה אנחנו שומעות עליו לעתים תכופות יותר נוכח המאבק המשפטי שניהלה שדולת הנשים בישראל נגד עיריית עפולה שביקשה לקיים אירוע בהפרדה מגדרית. גם בגן יבנה קיימה המועצה אירוע לילדים שכלל הפרדה מגדרית. עיריית חיפה אף היא מבקשת לקיים אירוע מטעמה שתתקיים בו הפרדה מגדרית. לא מדובר באירועים בודדים, מדובר בתופעה הולכת וגוברת שבאה לידי ביטוי במגוון מקומות ובמגוון דרכים, ואנחנו חייבות להתייצב נגדה ולהמשיך למחות.
יופי תירוש, שפעילה כבר שנים ארוכות במאבק נגד הדרת נשים, כתבה השבוע טור במקום הכי חם בגיהנום שסוקר את ההדרה בשנים האחרונות ואת הסכנות שבתהליך שאנחנו עדות לו. "סימון נשים וגברים כשונים," היא כותבת "הוא תזכורת שפועלת להצדקת סטריאוטיפיים שמעמיקים את הפערים הלא צודקים בין המינים". אנחנו ממליצות בחום להכנס ולקרוא את דבריה.
חשוב לומר שאפליה מגדרית, כמו אפליה גזעית, מבוססת על נתונים ביולוגים מולדים. תפיסה גזענית תעשה מדרג על פי הגזע אליו נולד האדם, תפיסה שובניסטית, מיזוגנית, פטריארכלית תעשה את המדרג על פי המגדר. ולכן תמיד השורה התחתונה היא זו: נפרדות הן לא שוות.
