שנת 2019 לא הייתה שנה פשוטה לפמיניסטיות ולפמיניזם. בארץ ראינו עלייה בהדרת נשים, נחשפנו לסיפורי אונס קבוצתי וראינו כמה עמוקה השפעתה של תרבות האונס, ירדנו במדד השוויון ומערכות הבחירות האחרונות הביאו איתן גם ירידה במספר הנשים המכהנות כחברות כנסת. אבל לא הכל רע, לא בארץ ולא בעולם, ולכבוד יומה האחרון
בפעם הבאה שישאלו מישהי למה היא לא התלוננה, הנה תשובה אפשרית לכך: כשהסניגור הראשי אומר שהטיפול בהטרדות מיניות מוגזם הוא למעשה אומר שלמתלוננות אין מרחב בטוח להתלונן בו ושמלכתחילה יתייחסו לתלונותיהן בזלזול. בהמשך הראיון הוסיף אל"מ רן כהן את הדברים הבאים: "אין מחלוקת על הצורך לטפל באופן חריף בהטרדות מיניות.
חוקרת מוזמנת לכנס באוניברסיטת קווינסלנד באוסטרליה, מתכוננת לנסיעה, מכינה הרצאה, ואז מקבלת מהאוניברסיטה מסמך הכולל מידע חיוני והנחיות זהירות ובטיחות. בין השאר גם המלצה לנשים להתלבש בצניעות כדי להמנע מהטרדות, לסרב בנימוס להצעות לא נעימות, ולבקש ליווי בשעות החשכה. ואנחנו שואלות: מה לעזאזל? או, במילים אחרות: יש לכם את זה
אנחנו יודעות שהולך להיות סוער היום ברשתות החברתיות, נוכח הדיווחים שמגיעים מקפריסין, כמו זה של דורון הרמן (שהמקור שלהם לא ידוע) לכן חשוב לנו לומר שכל זה לא משנה דבר מהביקורת שנשמעה בימים האחרונים בנוגע לאופן שבו מקרי אונס מסוקרים בתקשורת: הצורה הפסולה בה מציגים קורבנות אלימות מינית ואת התוקפים
רוצה לקבל כל גיליון ישירות לתיבת המייל שלך?