שנת 2019 לא הייתה שנה פשוטה לפמיניסטיות ולפמיניזם. בארץ ראינו עלייה בהדרת נשים, נחשפנו לסיפורי אונס קבוצתי וראינו כמה עמוקה השפעתה של תרבות האונס, ירדנו במדד השוויון ומערכות הבחירות האחרונות הביאו איתן גם ירידה במספר הנשים המכהנות כחברות כנסת. אבל לא הכל רע, לא בארץ ולא בעולם, ולכבוד יומה האחרון
בגיליון הנוכחי נדבר על גיל המעבר, ייצוג, אסתטיקה, תרבות ומיניות וכל זאת כדי לחבר בין כמה נקודות ולהסביר למה פמיניזם לא קשור רק לנשים צעירות ולמה חשוב לדבר על אתגרים של נשים בכל גיל ובכל שלב בחייהן.
בואו נדבר רגע על הקטגוריות שנבחרו לפרס ישראל תש"פ, שמלכתחילה מדירות נשים. שתי הדוגמאות הבולטות הן חקר התלמוד וחקר ספרות תורנית, שני תחומים שבמשך הרבה מאוד שנים נמנו בהם כמעט רק גברים, מה שמוביל לכך שרוב מי שנמצאים היום בעמדת בכירות המצדיקה הענקת פרס יוקרתי כפרס ישראל הם גברים. גם
אחת הקוראות שלנו, ענבל ברעד, הפנתה את תשומת לבנו למודעה הזו של מכון וולקני שיצאה לכבוד יום האישה הבינלאומי וחוגגת את הצלחתן של כמה מחוקרות המכון. דבר אחד שכחו להזכיר במודעה הזו: את שמותיהן של החוקרות ונושאי המחקר שלהן. איך אפשר לחגוג הצלחה של מישהי, אם אנחנו אפילו לא יודעות
במרץ 2019, רגע לפני הבחירות לכנסת, משה (בוגי) יעלון אמר בראיון ש"אין די נשים שמוכנות להיכנס למפלגה פוליטית" והסביר שבעקבות האיחוד שיצר את מפלגת כחול לבן "מצאנו את עצמנו והיינו מודעים לזה שבסוף אם כל אחד מאיתנו צריך להיות ברביעייה-חמישייה ראשונה אז זה מביא אותנו לזה שבעשירייה אצלנו רק שתי
רוצה לקבל כל גיליון ישירות לתיבת המייל שלך?