שנת 2019 לא הייתה שנה פשוטה לפמיניסטיות ולפמיניזם. בארץ ראינו עלייה בהדרת נשים, נחשפנו לסיפורי אונס קבוצתי וראינו כמה עמוקה השפעתה של תרבות האונס, ירדנו במדד השוויון ומערכות הבחירות האחרונות הביאו איתן גם ירידה במספר הנשים המכהנות כחברות כנסת. אבל לא הכל רע, לא בארץ ולא בעולם, ולכבוד יומה האחרון
בפעם הבאה שישאלו מישהי למה היא לא התלוננה, הנה תשובה אפשרית לכך: כשהסניגור הראשי אומר שהטיפול בהטרדות מיניות מוגזם הוא למעשה אומר שלמתלוננות אין מרחב בטוח להתלונן בו ושמלכתחילה יתייחסו לתלונותיהן בזלזול. בהמשך הראיון הוסיף אל"מ רן כהן את הדברים הבאים: "אין מחלוקת על הצורך לטפל באופן חריף בהטרדות מיניות.
״המורה נגע בי, אני אלחם בפשע הזה עד נשימתי האחרונה״ – אלה היו מילותיה של נוסראת ג׳האן ראפי, נערה בת 19 מבנגלדש, שהעיזה להתלונן על התקיפה המינית שעברה על ידי מנהל בית הספר שלה. המילים האלה נאמרו לתוך מכשיר הטלפון של אחיה, שישב לצידה באמבולנס. מוקדם יותר באותו יום שכנעו
רוצה לקבל כל גיליון ישירות לתיבת המייל שלך?